תחת כישוף-15-הקטע הקלאסי של סרטי אימה.

ברגע בו ראיתי את גרם המדרגות והבטתי פנימה נדלקו לפידים, הם מלאו את כל המסדרון של המדרגות אבל עדיין לא ראיתי את הסוף שלו. לא הייתי בטוחה אם אני צריכה לרדת לשם, המקום נראה כמו המקום אליו נכנסת הנערה בכל סרט אימה טיפוסי ממש לפני שהיא מתה, ועכשיו נזכרתי שלרוב לפני שהיא נכנסת היא לוקחת איתה חבר או חברה שירדו לשם איתה, וזה בדיוק מה החלטתי לעשות.
עכשיו השאלה היא את מי לקחת איתי.
אחרי כמה דקות של הרהורים החלטתי לנסות את מזלי ולמצוא את ארתור או פרן, מי שייקלע לדרכי ראשון. יצאתי מחדרי, לא לפני שכיסיתי את גרם המדרגות בשטיח שוב וממש הרגשתי איך כל הלפידים נכסים במהירות. שמתי את מעילי כך שעדיין ראו את צעיף הבית אבל לא ממש התפתיתי לשים את הגלימה של הבית, עדיין לא הרגשתי שאני לגמרי מוכנה להזדהות עם ה"זהות" החדשה שניתנה לי בתור רויאקרל
יצאתי הכי מהר שיכולתי מהמגדל והתחלתי לשוטט בין מסדרונות קרולטין ודראיים שהיו ממש צמודים זה לזו, ואז שוב נתקלתי במישהו, שכצפוי היה ארתור. קללה על ראשי.
"היי, ריין נכון?" שאל אותי מצחקק כשהוא רואה את המבט המבולבל שלי, בפעם השלישית.
הרמתי את ראשי וחזרתי לפרצוף הבטוח שאני רגילה לעשות אחרי שנים של אימונים ואמרתי (בקול שניסיתי שלא ירעד, ולמזלי הוא לא רעד) "כן, היי. ארתור", סיימתי את המשפט במהירות יתרה.
"אז יש סיבה לזה שאנחנו נפגשים שוב?" שאל אותי והרים מבט, גם אני חשבתי שאולי הוא עושה את זה בכוונה. אולי הוא כל הזמן נתקל בי כדי, אולי בגלל שהוא חלק מאיזו קנוניה של "להיתקל בריין כדי לגרום לה לחשוב כמו סבתא מטורפת ואובססיבית".
"האמת שאני צריכה את העזרה שלך הפעם" אמרתי והתחלתי להוביל אותו מחוץ למסדרון הדראיים, נמנעת מלגעת בידו.
"וואו ריין מסתבר שאת חתיכת ילדה שובבה" אמר בנימת צחוק וגרם גם לי לגחך מעט. המשכתי להוביל אותו עד שהגענו כבר למסדרון רויאקרל, הוא לא ממש שאל שאלות מה שמצא חן בעיני. "ועכשיו את מובילה אותי למגורייך? אני לא יודע כמה אוכל להמשיך…" אמר ואני גלגלתי את עיני בזמן שהוא חייך, וגם אני לא יכולתי שלא לחייך.
"אז ככה, שמתי לב לדבר מוזר מתחת לשטיח, הזזתי אותו ומצאתי גרם מדרגות. ברגע שהתקרבתי קצת נדלקו אלפי לפידים אבל עדיין לא יכולתי לראות את הסוף של גרם המדרגות. בסרטי אימה בדרך כלל לוקחים מישהו שימות איתך, מסכים למשימה?" שאלתי אותו מתחילה ללכת יותר לאט, וכמובן לדבר יותר בשקט, אני לא רוצה את כל בית רויאקרל אצלי בחדר.
"מוכן ומזומן למשימה המפקדת!" אמר בנימת סרקזם, והיה גם מצדיעה אם לא הייתי עוצרת בעדו מלעשות זאת. התקרבנו לחדר שלי ואיכשהו נמנענו מעיניים חשדניות, אז הכנסתי אותו לחדרי במהירות ונכנסתי אחריו בנינוחות, כאילו דבר מיוחד לא קרה.
"חדר למופת" אמר שוב בציניות, ואז שמתי לב לערמות הספרים והדפים שהיו מפוזרים בכל רחבי החדר שלי. "לא ממש היה לי זמן לסדר עם גרם המדרגות הזה שהפתיעה אותי" ציינתי והצגתי לפניו במהירות את גרם המדרגות.
"וואו" אמר ואז הוסיף עם חיוך "פנטסטי!". הוא לקח את ידי וגרר אותי אחריו במורד המדרגות.