תחת כישוף-10-חגיגיות והתמהמהות.

השדון הקטן, ששמו גימלי,המשיך להסתובב בין השולחנות והתלמידים, מהרהר באיך שהדור משתנה. פעם, בימים הטובים, לא היו להם את כל הטלפונים והמחשבים האלא שלהם, אנשים לא היו מסתובבים כמו איזה ארכי פרכי ברחוב אלא לבושים כמו ג'נטלמנים ונשים שמכבדות את עצמן.
לאחר מכן הוא חזר לכיסאו הקטן על יד כיסא המנהלת והכריז בחגיגיות: "ועכשיו שיר תחילת השנה, וכמובן אזכור הבתים!". לאחר הכרזה זו הוא התרווח בכיסאו, נותן לכרס הקטנה שלו כמעט לצאת מחולצתו ולתלמידים החדשים צחקוק קצרצר ושקט.
8 בנים בבגדי צמר וכובעים מצחיקים שנראו ככובעים של אדם הקופא מקור, ו8 בנות לבושות שמלות מלמלה כחולות יצאו מפתח קטן על יד שולחן סגל המורים. כולם יצאו בחגיגיות וראש מורם, גבם זקוף וידיהם על בתנם או גבם. הם נעמדו מול השולחן ונשמו עמוקות, ואז הם החלו לשיר במקהלה את השיר החדש של שנה זו:
"היזהרו זה סיפור גדול, כולם עליכם מסתכלים
בחירת בתים היא לא זמן לשאול על רצון ההורים.
עכשיו אתם בעצמכם תראו את ביתכם החדש
לכו תפגשו את אנשי הבית ללא חשש.

היכונו ילדי קרולטין החדשים!
הכינו את מוחכם להתפוצצות חושים!
אך היזהרו לא להיות סנובים ופוצים חדשים
בבית הכבוד, בית החכמים שלא אוהב חלשים.

וצעירי פיילין הוכיחו את עצמכם!
הראו הרבה אומץ, את טיב אופייכם!
אבל היזהרו לא להיות יותר מדי אמיצים
אל תקפצו על כל נמלה במסווה של פילים.

דראיים הצעירים הכינו את כל ערמומיותכם!
בבית זה תשחקו קלפים לפי בחירתכם!
אבל ענה זה קרה בשנים הקודמות
לבית הספר תגיעו בלי יותר מדי חכמות.

רואלטין, רואלטין. הכינו נאום!
תחדשו ותנהיגו. תשאירו כל אדם המום!
אך היזהרו ממגוון התחרויות בין מנהיגיכם הרבים
אתם לא רוצים להיקלע בעוד סתם נתינים.

ועכשיו הבא ניתן לשנה להתחיל!
עוד בדיחות, לימודים, הכל כרגיל!
עוד גגות להרים, עוד מורים להרשים
עוד תמונות ורוחות רפאים שצריך להדהים"

כך שרה מקהלת האוניברסיטה, מרעימה את האולם ומזיזה כמה נטיפים אבל בסך הכל הם שרים בהרמוניה, קולותיהם מהדהדים בצורה כה מושלמת ותמימות המנגינה מתערבלת בלהט.
אבל השיר נגמר, זה הזמן לבחירות עכשיו כל אחד יגלה באיזה בית נועד, או נקלה להיות.
גימלי קפץ מתוך כיסאו, מוריד את חולצתו בכדי להסתיר את בטנו ומרים את ראשו, מתכונן להרכיז על עתידם. ואז הדהד השם הראשון: "לן ארוי", השם הדהד בכל העולם ונערה בעלת שיער שטני וקצוות אדומים שגובהה ממוצע ועיניה חומות החלה להתקרב לבמה, כשבעיניה ניצוץ שובב.
השדון סקר את הנערה, את פניה שהיו רק טיפונת שדוניים ואת הניצוץ שהוזכר לפני רגע. הוא לא התמהמה והכריז בחגיגיות: "פיילין!". אחרי ההכרזה הראשונה נשמעו כמה אנשים אבל אנחנו נתרכז רק באלו שחשובים לנו, כמה לא הגיוני זה נשמע אבל בכל זאת שאר התלמידים לא רלוונטיים, ואז נשמעה: "איימי ג'ונס" ואיימי שפגשנו בסיפורנו ממש לא מזמן הלכה ברעדים קלים ואז התעורר, הרימה את ראשה והמשיכה ללכת זקופה עד לגימלי. וזה הכריז: "דראיים!", בדיוק כמו שצפתה. היא לא ידעה אם לחוש גאווה או בושה ענקית, הוריה עמדו להרוג אותה.
"ריין גרין!" נשמע ונערה בעלת שיער חום ועיניים שברגע זה היו אפורות יצאה מן הקהל, לבושה במעיל העור האהוב עליה. היא עמדה ברוש זקוף, מסתכלת על כולם ולא מראה שום פחד למרות שבפנים כבר כרסמה אותה הסקרנות לדעת מה עומד לקרות לה, לפתע ברקע של אלפי התלמידים היא זיהתה את ארתור שקרץ לה בשובבות. אמנם זה גרם לה מבוכה קלה, היא שוב לא הראתה דבר חוץ מחיוך קטן שעלה על פניה. גימלי סקר אותה במשך דקה ולא שנייה יותר ואז החל להתמהמה, "יש פה חומר לבתים שונים" אמר בקול מהורהר ואז החליט במהירות, הוא לא רצה להראות שום ספק: "רויאלטין".
גימלי התאושש במהירות וריין חזרה למקומה. "רובין דימון!" אמר גימלי, מהרהר על עוד אדם מאיים ואפל שיוצא מן הקהל, ורובין שרצה להישאר עלמוני ובלתי נראה בבית המכובדים הזה הרגע איבד את כל מגננותיו ועלה על הבמה, משפיל את מבטו. גימלי גלגל את עיניו בלגלוג, מה שלא התאים לו והכעיס מעט את דימון. "דראיים" אמר כבדרך אגב.
הוא אמר במהירות:"ליזי הארטס!" והנערה עלתה על המתחם הקטן, סוקרת את האולם שסוקר אותה. "דראיים!", היא ירדה מהבמה במהירות של שד והלכה לשבת עם חברי ביתה החדש. "קוטאנרו הנראיי" אמר גימלי, חוזר שוב במוחו על השם המוזר שלא פגש מימיו. הנערה עלה על הבמה בסמכותיות והסתכלה על כולם במבט מעט מאיים, גימלי לא הרהר ואמר:"דראיים".
"ג'וזפין וייס" אמר גימלי ועל המתחם עלתה נערה שקטה בעלת חוזק פנימי בלתי מעורער וגימלי סקר אותה ואמר: "קרולטין" .רורי, עבדנו הנאמן דילג על הבמה ברגע שגימלי הכריז את שמו, כמו ילד בחנות ממתקים הוא סקר את כל הנערים באולם, חושב מי יכל להיות כמוהו. וגימלי אמר: "קרולטין!" כמו שציפה רורי עצמו.
"מייקל חסר שם המשפחה" אמר גימלי מעט בלעג, קורא למייקל לבוא לבמה למרות שלא היה זה רצונו, ממבט אחד הכריז במהירות שנער זה הוא :"דראיים" . "אלקסה מידיץ'" אמר גימלי, ונערה בעלת שיער סגול קצוץ עלתה לבמה, שולחת מבטים מעט מוזרים לסביבה. גימלי אמר: "קרולטין", צפוי מאד לדעת הרוב.
"אמיליה פונד!" קרא גימלי, ואיימי החכמה אבל השקטנה עלתה והראתה את פניה לכל האנשים הללו, זה גרם לה מבוכה אבל היא לא הראתה זאת. "רויאקרל!" הכריז גימלי ובלבל את איימי שהייתה בטוחה במאת האחוזים שהיא הולכת לקרולטין.
גימלי קרא בשמה של פרן, קורא לנערה בעלת הקוצים בתחת למאת לבמה בדילוגים קטנים, בלי מחשבה שנייה הכריז גימלי: "פיילין" .
"קלי רוג'ין" קרא גימלי, מהרהר בשם המשפחה של הנערה שנשמע לו מוכר במיוחד. קלי נערה עם שיער בגוון נחושת חום יצאה מהקהל הגדול, שלבשה שמלה של בובה אבל פניה הודיעו לכולם שעליה לא יצחקו. גימלי הביט בה למשך כמה שניות ואמר: "פיילין!", וזאת חזרה לקהל בנמרצות.
יום בחירת הבתים עבר באיטיות, וייגעה את כל הנוכחים אבל למזלם הוא נגמר, או שמא נאמר שבחירת הבתים תהיה הבחירה הקטנה ביותר שיצטרכו לחשוב עליה בחייהם, ואולי היא לא חשובה כלל.