שלהבת פרק שלוש

פרק שלוש: סיד
ריידן פקח את עיניו. האדמה החמימה מילאה את גופו באנרגיה, גופו כאב ודם התמרח על פניו .הוא שכב בכפר אחרי ההתקפה, האוויר היה קריר וריידן לא הרגיש את ידו ואפו. הוא הסתכל משמאלו קסידי נעלמה. ריידן התהפך על גבו ובהה בשמיים הכחלחלים, ונזכר במה שקרה .תמונות האימה עברו בראשה "כמה זמן שכבתי כאן?" תהה, מחצית מהבתים נשרפו כליל וכמו כן ביתו של ריידן היה לא יותר מערמת אפר וקרשים חרוכים. הוא לא ראה תושבים, הוא לא ראה אף אחד, האם כולם עזבו ושחכו אותו?. "יש כאן מישהו?" צעק. לא נשמע רחש. ריידן ניסה לקום ותמך בידו הימנית בגופו ,אחרי השלב הקשה הוא כרע על הברכיים ומשם הוא קם. ידו כאבה וגם כך אפו הוא הלך סביב לכפר וקרא בשמות, הוא חזר לכיכר העיר "מישהו!" צעק בכל כוחו .אבן קטנה נפלה מבניין סמוך וריידן הפנה את מבטו על הגג של הבניין, חפץ הטיח אותו על הרצפה ולהב חד היה צמוד לגרונו. נער צעיר רכן מעליו שיערו היה שחור כפנינה ועיניו היו חודרות וכחולות. הייתה לו שכמייה שכיסתה את רוב, פניו ועליו הייתה לבושה חליפה לבנה עם כתריסר כיסים וגלימה שחורה התנשאה מגבו. הלהב יצא משרוולו וקנה אקדח היה מונח מאחוריי הלהב "הזדהה" אמר בקול חודר. "קום חתיכת אידיוט" ריידן אמר והשתנק, הנער הצמיד את הלהב לגרונו "תזדהה או שתיפרד מהחיים לשלום .אני יהרוג אותך וישאיר אותך כאן ואף אחד לא ימצא אותך, עד שימצאו את גופתך תהיה לא יותר משלד מתפורר." הנער התכוון לזה. ריידן לא רצה למות במקום מבודד "קוראים לי ריידן אירסטום" אמר לנער , הנער כיווץ את גבותיו ופתח את ידו לרווחה, אצבעות חלקלקות ומצולקות הזדקרו מאגרופו. הלהב נכנס לשרוולו, הנער קם באיטיות והלך לכיוון היער. ריידן קילל ומישש את צווארו, הוא קם "היי, חכה!" צעק לו, הבחור הסתובב והסתכל על ריידן. הוא נראה כמו רוצח חסר חרמים "מה?" שאל באדישות כאילו שכבודו שכח שלא מזמן מה כמעט שיסף את צווארו של ריידן. "איפה כולם?" שאל ריידן ,והתקדם באיטיות לבחור המסתורי. "האורקים לקחו את הנותרים בשבי כולל את הגוססים" ענה לו הבחור, דמעה נוצצת ירדה באיטיות מעינו לקצה סנטרו ונשרה על האדמה החמה "הם לקחו את אחי" הוא אמר. ריידן לא רצה להאמין למשמע דבריו של הנער, אחיו מת .וקסידי. יכולה להימצא השד יודע היכן. כמה זמן היה כאן? גרונו צרב ובטנו התחננה לאוכל "איך קוראים לך?, מי אתה?" שאל ריידן, הנער חשב כאילו ששכח מה שמו "אני לא מתיימר לנקוט שמות" אמר בקצרה "אתה רעב?" שאל אותו ריידן, הבחור הביט בבטנו ולאחר כמה רגעים נענה לשאלה "אכן" ענה לריידן. ריידן אמר לו שהשוק לא רחוק מכאן ושאולי ימצאו שם אוכל שהאורקים לא שמו עליו עין. הם הלכו בין הבתים הריקים ריח השריפה עדיין התנשא באוויר, ריידן לא ידע מה לחשוב, האם מוטב לבטוח בבחור. כאשר הגיעו לשוק גילו שרוב האוכל נבזז והאוכל הנותר היה מרוח על הרצפה, היו כמה אגוזים ופירות יער שידיהם של האורקים המגודלים לא נגעו בהם. "לאן מועדות פניך?" שאל ריידן את הבחור, הבחור היסס רגע קל וענה לריידן "אינני יודע…אני ילך לאן שהגורל אומר" ריידן לא גם כן הוא לאן הוא ילך. הוא לא יוכל להישאר משום שכך או כך הוא ירעב. הוא הסתכל על הבחור בעיניים בוחנות, אותו בחור שרצה לקחת את חייו לפני זמן מה נהיה המוצא היחיד להישאר חיי ."מה דעתך שנישאר יחדיו" שאל ריידן. הבחור חשב דקות אחדות על הרעיון "אני מסכים" ריידן הפריח חיוך עליז וקטן ואז בשמץ של שעשוע דיבר אל הבחור ."בסדר גמור אני יהיה מוכן להמשיך את דרכי אתך אבל דבר מה מפריע לי" הבחור לא הבין את דבריו של ריידן. ואז אמר בקול מהוסס כמעה "מהו זה?" ניצוץ קל הבריק בעיניו של ריידן "אני מתיימר לדעת את שמך ,אדוני הנכבד." הבחור הזדעזע מהשאלה ואפילו נראה נבוך "בסדר שמי הוא סיד. סיד רוברט מורדיין" ריידן מסר לסיד גם כן את שמו אחרי השיחה האווירה הייתה הרבה יותר חייה. סיד הניח את הפירות הוורדרדים בתוך כיסו ,וריידן הניח את האגוזים בתוך תיק עשוי מעור מחוספס שמצא מתחת לדוכן מכירות. "אני מציע שנעבור בג'ילווסטס" אמר סיד ותפח עם ידיו על בגדיו כדי להוריד אבק וחול. לא עוד שמונת הכפרים חשב ריידן, הם יצטרכו ללכת את הדרך הארוכה לג'ילווסטס. "הבא נמשיך בדרכינו" אמר סיד ריידן הנהן קלות ושלח מבטים אחרונים בכפר שבו חיי. לא היה ספק שיתגעגע לביתו הישן, הרי הוא עבר בו כל כך הרבה. המחשבה שניחמה אותו הייתה שהם ימצאו את קסידי. הם הלכו מחוץ לפאתי הכפר, סיד ניחן במהירות וצעדיו היו ארוכים וקלילים ריידן התאמץ מעט כדי להדביקו. ידו עדיין כאבה ואפו כאב פי שתיים, סיד בהה בריידן והבין שמשהו לא מסתדר כשורה ."מה קרה לידך?" שאל ועצר לרגע "אורק מזורגג" קילל ריידן, סיד נשך את שפתו לרגע והמשיך בהליכתו. "כיצד קוראים לאחיך?" ריידן שאל לאחר כמה דקות "דרייק…דרייק מורדיין" אמר סיד בקול מהוסס "מה מעשינו בג'ילווסטס" שאל ריידן את סיד, סיד נאנח כנראה ששאלותיו של ריידן הציקו לו "זאתי עיר הבירה, ברצוני להודיע למלך ג'יימס מארטל את המקרה הטרגי שאירע בכפר שלנו…" ענה סיד בלי להביט בריידן "למה שלסר ג'יימס יהיה אכפת מפשוטי עם?" ריידן שאל בכנות "אני מקווה שיהיה אכפת לו. אני שמעתי שיש לו מאתיים פרשים חמושים בחרבות ארוכות ,סגולי הדם…כך קוראים להם." המשיך סיד "חיילים מאומנים כהלכה הם אלו שהביעו ניצחון בקרב אליסארג" סיים. ריידן לא שמע הרבה על קרב זה, מספרים שזהו היה קרב אדיר. הקרב שבו סר ג'ון ליסגן שם קץ לחייו של שר האורקים, זה היה קרב עקוב מדם שהתנהל בצומת איש חסר הראש באוקטאליה. ג'ון נלחם בשר האורקים כאשר פרשי המלך שיפדו את האורקים על כידוניהם החדים כתער. קוראים לקרב זה "קרב הכוכבים הבוערים" בגלל כמות החצים הבוערים שנורו מחצי האורקים, ג'ון הרים את החרב האדירה שלו ופילח את חזו של האורק ואז הצטרף ללוחמיו. "פרשים זה הדבר האחרון שצריכים לחשוש ממנו" ריידן הרגיש גועלי. הוא נזכר באחיו המת ונזכר שדמעה אחת לא נזלה מעינו האם הוא היה חייב לבכות? על האח שמירר את חיי זמן כה רב כך, סיד וריידן דיברו עד שהחשיך גווני השמיים היו אדמדמים והצל של העצים הגביר את חששו של ריידן יותר ויותר. "אני מציע שנקים מחנה" אמר סיד, ריידן הנהן באי רצון. הוא לא רצה להיכנס ליער החשוך והמאיים, סיד התקדם באיטיות ליער "כדי לנו לנצל את כל האור שאנחנו יכולים אין ברשותנו אש ומחסכה" המשיך בדבריו ונכנס ליער. ריידן וסיד נבלעו בעצים שלבשו גוון שחרחר, אחרי שבחרו מקום נוח לישון בו סיד בנה במיומנותמחסה פשוט שעשויי ממקל שננעץ בעץ ועלייו השעין מקלות ובמרחב שבין המקלות הניח עלים יבשים. "כדי לנו לעשות משמרות" הציע ריידן והוציא מכיסו פרי יער קטן וזלל אותו ברעבתנות "אני יהיה ראשון" אמר סיד "אתה צריך לשון, היד שלך במצב לא טוב וכמו כן אפיך" סיד פיצח אגוז ובלע את הפנים היבש "מחר נתחיל ללכת. אבל נעצור קודם בפראוהיריה" "עיר העמק" כך קוראים לפראוהיריה. קוראים לה כך משום שהיא משקיפה על העמק הגדול, ריידן גר בכפר שמונת הכפרים שנחה למרגלות. העמק פראוהיריה הייתה עיר גדולה ריידן לא ידע למה סיד ביקש לעצור שם אך לא היה לו כוח למחשבות שכאלה. הוא נשכב על הרצפה הקרירה ונרדם, למרות שריידן היה אמור להחליף משמרות עם סיד, סיד לא העיר אותו.