שלהבת-פרק ראשון

זהו היה בוקר סתיו מושלם הרקיע הדהים ביופיו ובגווניו האדומים זהובים קוו האופק השתרע הרחק מעבר ליער העבות אור השמש צבע את גושי הקרח בנהרות וריח של עצים השתרר באוויר קריאות של ציפורי שיר נשמעו מרחוק היער שקק חיים וחיות הבר יצאו מהמערות וחיות האדמה יצאו מן הקרקע ששמשה להם מקום מפלט מהקיץ בקרחת היער נער ישב על בול עץ והתבונן בחזות המאיימת של המקום לידו נחה קשת ארוכה מעץ קשה וחזק ועל גבו של הנער נקשרה בעור אשפת חצים הנער התכופף ואחז בקשת שלו ידיו הקרות נגעו בעץ החמים הנער קם והבחין ברחש מאחורי השיח הנער בהה בשיח ועיווה את ראשו כדי לשפר את ראייתו הוא שלח יד לאשפת החצים והוציא חץ שבסופו נחו נוצות ברבור הוא הניח את החץ במקומו המיועד בקשת ופישק את מותניו הנער נהיה דרוך לקרב ובגרירת רגליים התקרב לשיח לאט לאט הרחש נשמע עוד הפעם והנער מעד אחורה ונפל על גבו הנער קם בזריזות והתקדם מהר יותר לכיוון השיח כשהיה במרחק מטר מהשיח הרחש נשמע שוב אבל הנער לא נרתע אחורה במהירות הנער קפץ מעל השיח במיומנות ומתח את חיצו על היצור המטריד זוג עיניים שחורות הביטו בו פלומת פרווה לבנה כיסתה את גוף היצור זאת הייתה ארנבת הנער שחרר את החץ והארנבת ברחה בזינוק למעמקי היער אחרי כמה שניות הנער צחק וחזר לבול העץ "איזה טיפש אני" הוא חשב לעצמו האוויר היה קריר והנער היה לבוש רק בבגדי עור פשוטים הנער טייל ביער הגדול ואסף צמחי מאכל כמו פירות יער וחמוציות הנער היה חיוור משום שלא אכל ימים רבים ועל מותנו היה נאד מים עשוי מעור חום כמות המים בנאד תספיק לשעה ולא יותר הנער היה חייב למצוא מקור מים ואוכל את פירות היער שמר בנרתיק קטן שהיה צמוד לחגורתו הנער נחלש מרגע לרגע והצטער על כך שבזבז כוחות מיותרים על המפגש המגוחך עם הארנבת הנער התקדם כמה צעדים ביער הסבוך ואז נמלא בשמחה מולו עמד עץ מונגוליה הנער הנער התקדם בחמדנות אל עבר העץ המוזר בעל העלים האדומים עץ המונגולינה נודע בזכות פירותיו הפירות של עץ המונגולינה היו אדמדמים ירוקים והיו דומים לטעם של אבוקדו העצים האלה היו אקזוטיים והיו עתיקי יומין מספרים שהם נוצרו בזמן מלחמת השלהבת העץ היה עץ רגיל עם עלים ירוקים ופירות מתקתקים וקטנים האלפים נהגו לעשות מן העץ חליטת צמחים שריפאה כוויות אחרי שפרצה המלחמה בין האלפים לאפלים השחורים הדם של הקורבנות הכתים את שורשיו של העץ ושינה אותו ואת פרותיו אומרים שאם כורתים שורש של עץ מונגוליה תוכל לשמוע את הנפות החרב ושריקת החצים בעת המלחמה העץ היה כרוך בסבל בין ענפיו עליו האדומים התנופפו ברוח בשריקה מאיימת הפירות נתלו למעלה והנער הביט בהם בתמיהה הנער הניח על קשתו ואת אשפת החצים על האדמה הקרירה הוא לא פחד שיגנבו לו אותן הרי רק בני אדם מעטים יסתובבו ביער ג'גוודן הנער קיפל את שרוולי המשי הלבנים שלו עד לכתפיים וחיפש נקודת אחיזה טובה הוא מצא ענף קטן שיוחל לשמש נקודת אחיזה בשביל ידו הוא קפץ והניח את ידו על הענף ידו השנייה נגעה בגזע העץ הדוקרני רגליו ניסו נואשות להיאחז בקליפה של העץ הנער לא וויתר הוא משך את עצמו לגובה ובחן מקומות אחיזה נוספים השרירים שלו התעייפו כי לא קיבלו מזון כבר זמן מה וידיו רעדו כשאר התאמץ לעלות על הענפים הנער השמיע אנקת כאב כשאלה על ענף יציב וחזק בסוף הענף היו תלויים חמישה פירות אדמדמים ומתוקים הנער ניסה לייצב את עצמו על הענף הוא עמד על רגליו ופשק את ידיו לאורך כדי לשמור על שיווי משקל צעד אחרי צעד הנער התקדם מדי פעם התנדנד קצת הגוף שלו זעק לאוכל והשרירים שלו ורגליו רעדו מכאב עם ייפול הוא ינחת על אדמה קשה ומוצקה וסביר להניח שימות הוא היה חייב להביא את המזון למשפחתו הוא נע עוד צעד ואז הגיע לסוף הענף הוא השתטח על הענף ואחז בו עם רגליו בהצלבה הוא מתח את ידו לעבר אשכול הפירות והצליח להפיל אותם עד לאדמה הנער חש גאווה הוא ירד מן העץ והרים בידו את הפירות המתוקים הם היו גדולים ומיצים הוא לא היה יכול להתאפק הוא תלש פרי אחד ונגס בו הטעם המתקתק התפרץ בפיו היבש ומילא אותו בטעם נפלא המיץ נזל מהפרי על בגדיו של הנער הוא התענג על כל רגע אחרי שסיימם הוא ליקק את האצבעות שלו ויצא לדרך הארוכה חזרה היער היה זרוע בצלילי בדידות ושמחה האדמה נהייתה כהה ככל שהתקדם לביתו היער השתרך מאחוריו עשן סמיך ושחור התמר מעל גגות הבתים הבנויים מאבן מוצקה העשן היה חמים וריחו היה כלחם שהוצא מהטבון הנער הצטער שלא הייתה באפשרותו לרכוש את מטעמים אלו סוחרים ישבו על האדמה ומסביבם קהל אנשים נרגשים ומופתעים אחרי הסתיו הסוחרים הביאו פריטים מהממים ביופיים כגון חלילים מגולפים וקרנות שתייה משנהב של קנטאורים כמו כן הם הביאו חיות מופלאות לא פחות כמו ארנבי קיפוד צבי צמח קטנים הנער עצר כדי לבהות מה לסוחרים המהוללים יש להציע על קופסת עץ שאליה הונחה פיסת בד מרופטת ישב סוחר והשעין את מרפקיו על ברכיו הוא היה נעה מאוד הוא לבש בגד עור כחול וקרוע למחצה מתוך שרווליו השתרכו שרוולי משי ארוכים עם כתמי דם מעטים מכנסיים היה אדמדמים וצמודים וזוג מגפיים שחורים עם אבזם ארד שעוטף אותו. שיערו היה בלונדיני וגולש עיניו היו כעיני נץ מחכה לטרוף את החיה באדמה פניו היו עייפים וזקנים למרות גילו הוא סיפר את הסיפור בשעמום משום שכבר סיפר אותו עשות פעמים קודם לכן מדי בעם כיסה את פיו באגרוף והשתעל אחרי שסיפר את סיפורו הוא הלך לכיוון כרכרתו העשויה מעץ אורן ונכנס דרך ווילון הבד אחרי כמה רגעים יצא משם הסוחר כאשר מנקה את האבק מבגדיו בידיו נחה תיבת עץ אלון ממורק וחלק הבריות הסתכלו בהיסוס קל כאשר הסוחר הניח את התיבה הקטנה על קופסת העץ ובעיניים חמדניות פתח את התיבה ועטף את ידו במפית והוציא כלי משחית קטן הסכין שהוא שם על הקופסא הייתה מדהימה ביופייה ניצבה היה כדור מתכת מבריקה והידית הייתה עשויה מברזל עם קימורים אלכסוניים הלהב התעקל האמצע והסוחר הניח את אצבעו על החוד וטפח עליו האנשים נדהמו מהסכין הסוחר השתעל ואז דיבר "רואים הנכם את הלהב שלה…עד כמה היא חדה היא יכולה להרוג זבוב במעופו" הנער התקדם לכיוון הסוחר ,הסוחר הפנה אליו את מבטו "כיצד אוכל לעזור לאדוני?" שאל בנעימות "כמה בדיוק עולה כלי המשחית המהולל שלך?" שאל הנער הסוחר התקדם לכיוונו עד שאפו היה מול אפו שלו ,הסכין הזאת עשויה מז'ילוור, המתכת המשובחת ביותר בכל קרומנסיה וארצות שלושת הרבעים. לכן היא עולה לא פחות מ200 דירילים" הסוחר חזר לעמוד ליד קופסת העץ הנער בחן את הסכין הוא באמת היה יפה ואולי יוכל להשתמש בו בציד היו לו 300 דרילים בארנקו הוא יוכל לחיות על מאה דרילים עד שילך לצוד שוב. אחרי הרהורים הנער הוציא מארנקו 4 מטבעות כסף גדולים כל אחד שווה לחמישים דרילים הוא נתן אותם לסוחר והסוחר לקח אותם עוד לפני שהספיק לייצב את ידו הסוחר הוציא מן התיבה את הנדן של הסכין נדן עשוי מעץ חום ומסביבו מסגרת ברזל ממוסמרת הוא הכניס בזהירות את הסכין לנדן ונתן אותו לנער, הנער הנהן לעברו והלך לביתו לצערו לא היו לו הורים היה לו אח גדול בשם אריס ,אריס היה נער בן 16 עם שיער חום קצר הוא אהב לצאת להשתכר בכספו בפונדק ולהביא בחורות הביתה האופן כללי הוא היה רודף שמלות הוא היה עובד רוב היום בנפחייה של טג' הזקן עצמותיו ושרירו לא חזקות כפי שהיו פעם הנער הרגיש מסופק והתהלך בעיירה הקטנה בכפר 8 הכפרים הוא חלף על פניי הבתים שהעלו ריח מתוק של לחמניות מהתנור ושל בשר צבי בירקות הנער עבר במהירות על הבתים משום שלא היה יכול לשאת את הריח המגרה הוא הלך עד שהחשיך ומעבר לפינה של בית הוא ראה את קסידי ,קסידי הייתה הנערה של הצורף היא הייתה מקום מפלטו שיערה השחור גלש על כתפיה וחיוך התנשא על פניה בכל עת היא ישבה על הספסל והאכילה את היונים הנער עזר אומץ והתקרב אליה הוא החליק את שיערו הבלונדיני לאחור וישב לידה בלי כוונה הוא הבריח את היונים שהאכילה אותם מבטיהם הצטלבו ושינהם צחקו "שלום קסידי" אמר הנער ושם את ידו מאחוריי ראשו קסידי הסמיקה "שלום ריידן איך עבר עליך היום?" שאלה. ריידן חייך מקצת "את יודעת יום רגיל צדתי ביער" קסידי לבשה מעיר עור עבה "אז היכן נודדות מחשבותיך?" שאל הנער קסידי התבוננה באוויר ושיערה התנופף לאחור היא נראתה כמו מלאכית באור הירח "רוחי מוטרדת ריידן" ענתה, ריידן עיווה את פניו "מדוע?" שאל אותה ,קסידי הסתכלה עליו בחיוך מאולץ "האורקים רוצחים אנשים" ריידן שנא את האורקים יצורים מגודלים בעליי עור ירקרק הייתה דקה של שתיקה מצד שניהם "על תדאגי" אמר לה ושם את ידו על לחייה וליטף אותה בעדינות. קסידי חייכה וריידן הוריד את ידו "תקשיבי חשבתי עליך הרבה זמן" אמר ריידן קסידי המתנה לשמע דברים הנוספים "חשבתי שאולי ניפגש, אולי ליד בניין ראש הכפר…בערב" שניהם הסמיקו וקסידי חשבה על ההצעה והתבוננה ביונים שחזרו לסעודה "הייתי שמחה לבוא" אמרה וחייכה שניהם כמו וקסידי נתנה לריידן נשיקה על הלחי "אני אפגוש אותך שם" אמר וחייך אליה קסידי הלכה לבייתה וריידן נשער כמה דקות באותו מקום הוא הניח את ידו עלי הלחי שלו במקום הנשיקה והוציא את סכינו למחצה מהנדן הוא הסתכל בראי הכסוף והתמקד בעיניו הירוקות הוא הכניס את הסכין לנדנו והלך לביתו כאשר חיוך של ניצחון על פניו בתוך ריידן בערה אש האהבה