שער לרוח שבתוכי: פרק 2

הרוח שבתוכי, לשנייה נעלמה,
וזה לא הדבר היחיד שהיה מסקרן אותי,
אלה, אבי, איך הוא נעלם כך?
לדעתי, הוא נמצא שם.
וכל פעם שאני שואלת את אימי, היא מתחמקת מהשאלה.
ואני יודעת שמסתתר מאחורי זה תעלומה.
בינתיים לא סיפרתי לאיש, על ה"בריחה" לשער הרוחות.
אפילו לא לאימא.
—————————————————————
בזמן שאימי מסרקת את שיערי האדמדם,
אני חושבת לעצמי..
אולי כדי שאני בכלל יצא היום לשער הרוחות, או שכדאי עוד כמה ימים?
אבל, איך אני ימציא בדיוק שטות, ויצליח להתחמק מאימי?
אלה השאלות, ולמעשה, אין לי מי שיענה על זה, כי אף אחד אינו יודע בכלל עליי, על הרוח הזאת, שמשתוללת בין אנשים, שעוברת בין נשמות!
ואפילו, יכולה להגיע, לביתנו.
היא מסתובבת שוב ושוב, שבה, והולכת..
——————————-
אז ככה, אחרי שאימי, קלרה, סירקה את שיערי.
היא צפתה בערוץ החדשות, וראתה על המקרים שהיו השבוע, ועל מזג האוויר.
יצאתי מחדרי והתחלתי להתקדם לסלון, לאט לאט..
ובאחת ההליכות, הרמתי את הרגל והורדתי, ברעש די חזק.
אבל אימא לא שמה לב.
לרגע, הבחנתי שאני עם נעליים שחורות.
אבל, זה לא היה כ"כ משנה לי, התחלתי להתקדם יותר מהר לאימא, והגעתי עלייה:
"היי מה רצית?" היא שאלה, וכמו תמיד, ידעה שיש לי מה לבקש.
"אימא…" אמרתי וגימגמתי.
"מה?" היא ענתה.
"אני הולכת מח..ר לי. לישון אצל אן טוב?" שאלתי, בגמגום קל.
"מעולה! בדיוק הלכתי להציע לך שתלכי לישון אצל חברה מחר,
כי מחר אני לא יהיה בבית, אני הולכת לג'ני, לעזור לה לנקות את הבית, כפי שאת יודעת,
בית גדול = עבודה קשה.." היא אמרה.
ג'ני היא דודתי מצד אימא.
"אה, טוב." אמרתי.
"אז… מי תבוא?" היא שאלה.
"אמילי,וקים לבית של אן." אמרתי.
"אה מעולה! אני ידבר אם אימא של אן." היא אמרה.
"לא, לא, לא צריך! נו אימא תעשי לי בושות!" אמרתי.
והלכתי לעבר חדרי.
———————- כעבור יום —————
עבר ה"מסע".
ותנחשו מה? לא, לא מצאתי.
אבל זה לא אומר. שאני לא יוותר.
הגעתי הביתה, ואימא אמרה.
"אני יודעת.."