שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 7

– עליזה –

קראתי בפעם המיליון את הפתק המסתורי. מי יכל לשלוח אותו? יותר נכון, מי יכל לרצות שאני אבוא לשער האחורי בסוף הלימודים, ועוד לבד?
׳ס.׳, חשבתי. ׳מי זה ס.?׳
עברתי בראש על רשימת החברות שלי לשעבר – אמה, כריסטינה, מרי, לינדה. ילדים שיש לי איתם חשבון – דן, לואיזה, רון. קרובי משפחה שלי שלומדים בבית הסםר – בקי ונד. אף אחד לא מתחיל באות ס׳.
אין לי מושג למה, אבל החלטתי ללכת לשער האחורי ולבדוק את העניין. אספתי ציוד לאט לאט. אחר כך שמתי קפוצ׳ון, כשהייתי בטוחה שאין אף אחד. הלכתי את השער האחורי, החלטתי להיזהר.
עם הגב לשער עמד… עמדה. עמדה מישהי ונשענה עם גבה על השער. כששמעה צעדים, הסתובבה.
היה לה שיער אדום-אש (צבוע) ועיניים ירוקות. היא לבשה סוודר שחור עם ציור של גולגולות, ג׳ינס שחור קרוע ונעליים צבאיות. היא הייתה קצת יותר מבוגרת ממני. במילה אחת, היא נראתה כמו גאנגסטרית או זמרת רוק מופרעת.
״את עליזה סטון?״ שאלה.
״את ס.׳?״ שאלתי.
היא חייכה חצי חיוך. ״סוזן סומרסט. נעים להכיר.״
״מה את רוצה ממני?״
״קודם בואי אליי, ואז נדבר.״
״השער נעול.״
״אז מה?״
אני מודה, זאת באמת לא הייתה בעיה. טיפסתי בקלות מעל השער.
״אז מה רצית ממני?״ שאלתי.
״להזמין אותך להצטרף אלינו.״
״אל מי? ולמה דווקא אותי? יש עוד 500 תלמידים בבית הספר.״
״כי את המתאימה.״
״איך את יודעת? בחיים לא ראית אותי.״
היא פתחה תיק שנח לרגליה והוציאה משם שמלה של סבתא, פאה לבנה ומשקפיים. עיניי נפערו.
״המפקחת!״
היא הנהנה. ״שמנו לב אלייך כבר מזמן. רצינו לבדוק אם את אכן מתאימה אלינו.״
אמרתי לה שצריך ללכת לאוטובוס. כשנסענו, שאלתי שאלות.
״את כל הזמן אומרת ׳אנחנו׳. מי אתם? ומה אתם רוצים ממני?״
״הממ. אנחנו אנשים, אה.. מיוחדים.״ היא דיברה לאט, בחרה מילים. ״אנחנו פועלים למען מטרה מסוימת. את מבינה, אסור לי בינתיים לספר לך הכל, כי זה עוד לא בטוח שאת מתאימה. את צריכה לעבור כמה מבחנים. בשביל המבחנים, אנחנו נפגשים בשיקגו, בערך בשמונה בערב. בינתיים אני לא יכולה לספר הרבה.״
״יורדים,״ אמרתי.
ירדנו.
״היום בשמונה יהיה מפגש. תחשבי שזה כמו… שיעור נסיון. אני אחכה כאן ברבע לשמונה. את לא חייבת לבוא. אבל בינתיים, אל תסםרי על מה שאמרתי לך לאף אחד. אחרת לא יהיה טוב.״
אמרתי שאני לא אספר אפילו לחתולה שלי, ועליתי לדירה שבה גרנו אבי ואני, בקומה השלישית. המילים של סוזן הדהדו באוזניי: ׳אחרת לא יהיה טוב…׳
תהיתי למה הכוונה, ולמי לא יהיה טוב. לי, אולי?