שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 6

– אמבר –

סטיבן נתן לי את המיקרופון. כנראה לא רצה לדבר.
״שלום,״ אמרתי. ״אה.. אני אמבר רוברטס, וזה אחי התאום סטיבן. אלה חברים שלנו, קולין ואנבל. היום נפתח בית הספר לדוברי רוחות לזכרו של סיימון בלאק.״
סיפרתי להם בשני מפטים שלפני שנה וחצי פתחנו שער אל עולם המתים. אחר כך החלטתי להיות קצת מגעילה לאחי בגלל שהוא נתן לי לדבר ראשונה.
״מילה לסטיבן רוברטס,״ אמרתי.
הוא נעץ בי מבט של ׳חכי חכי׳ ולקח את המקרופן.
״אז כמו שהבנתם,״ אמר. ״פתחנו שער אל עולם המתים. הכל טוב ויפה? לא ממש. האויבים שלנו, סוגרי השערים, שתפקידם היה לשמור על המפתח במשך מאות שנים, נכשלו במשימה שלהם והם רוצים לנקום. כמובן שהם לא יעשו את זה עכשיו. אבא של אנב- כלומר, המנהיג הקודם שלהם,״ ידעתי שהוא רצה להגיד ׳אבא של אנבל׳ אבל לא רצה להעמיד אותה במצב לא נעים מול כולם. ״הוא נהרג, וקשה מאוד בלי מנהיג. אבל עברה כבר שנה וחצי, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לכל דבר. אנחנו צריכים עזרה של דוברי רוחות, כי הם יכולים ליצור קשר עם עולם המתים ויש להם יכולות שנגד כוחותיהם של הסוגרים. וזאת מטרת בית הספר.״
קולין לקח ממנו את המיקרופון.
״זה לא בכוונה להפחיד אתכם. סטיבן רק אמר למה אתם צריכים להיות מוכנים. אנחנו לא יודעים מה התוכנית שלהם. אולי הם לא סתם יתקפו. אף אחד לא יודע.״
הוא שאל בשקט את אנבל האם היא תוכל לענות על שאלות, והיא הסכימה. ״ועכשיו, תשאלו שאלות על כל מה שאמרנו. אנבל תענה לכם.״
נערה הרימה יד.
״כן,״ אמרה אנבל. ״איך קוראים לך?״
״לוסי וייט,״ אמרה. ״פתיחת שער אפשרית רק פעם אחת?״
״כן.״
״ומה יקרה אם הוא ייפתח עוד פעם?״
״יהרס האיזון. במקרה הטוב ביותר הדרך אל השער תוחרב ותיעלם לנצח. במקרה הגרוע, יתחילו בלאגנים בכל רחבי העולם: יחזרו לחיים אנשים שמתו לפני מאות שנים, צעירים ימותו, נשמות של מתים יישארו בעולם החיים, וכן הלאה.״
עוד נער הרים את היד.
״גורדון לסטרייד. איך אתם יודעים שהסוגרים יתקפו בקרוב?״
טם טם טם. שאלה מצוינת, אבל התשובה לא נעימה במיוחד.
״כי… הסוגרים קודם נותנים אזהרות. זה תמיד ככה. הם רוצים להפחיד, להראות שלא כדאי להתעסק איתם. אני יודעת את זה כי.. כי הייתי פעם סוגרת שערים, אבל עברתי לצד של אמבר וסטיבן. אני יודעת על האזהרות יותר טוב מכולם. הן מתחילות מפתק קטן, ועלולות להיות קטלניות ביותר.״
פניו של גורדון קיבלו הבעה רצינית.
״ואת מספרת לנו את זה כי…״
אנבל הנהנה. ״קיבלנו לפני שבוע את האזהרה הראשונה.״