שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 3

– אמבר –

נכנסתי לחדרי והתיישבתי ליד השולחן. עצמתי עיניים ולחשתי:
״סיימון… אתה שומע אותי?״
הוא ענה מיד. שמעתי את קולו בתוך ראשי:
״כן. היי. מתרגשת לקראת פתיחת בית הספר?״
הנהנתי. ״עוד לא לא סיימתי בית ספר, ואני כבר מורה. מלחיץ קצת, לא?״
״אני אעזור. את יודעת שאת תמיד יכולה לשאול אותי שאלות. וגם הייתי זה שהציע לפתוח בית ספר.״
״נכון. גם קראנו לו על שמך: ׳בית ספר לדוברי רוחות לזכרו של סיימון בלאק.׳״ אמרתי. ״והתמונה שנתת לנו כמזכרת תההיה תלויה בכניסה.״
הסתכלתי על התמונה, שבינתיים עמדה על השולחן שלי. נראו בה שני ילדים ביום ההולדת 12 שלהם, אח ואחות. סיימון ואחותו קורטני. הם גם תאומים שנולדו ב- 22 במרץ, יום שוויון האביב, כמו שאני וסטיבן. סוגרי השערים הרגו אותה כשהייתה בת 12, ובגלל זה סיימון לא הצליח לפתוח את השער.
אחרי זה סיימון מצא אותנו, וכשפתחנו את השער השלמנו את משימתם. הם שניהם מתו, ואנחנו היינו הנוקמים.
דיברתי עם קורטני כמה פעמים, היא עשתה רושם נחמד מאוד.
״אמבר?״ סטיבן דפק בדלת. ״אנחנו יוצאים.״
״בהצלחה,״ איחל לי סיימון.
״תודה. ביי, סיימון. נדבר,״ אמרתי, לקחתי את התמונה ויצאתי מהחדר. סטיבן ואני נכנסנו למכונית והוא הסיע אותנו לבית הספר.