שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 22

– עליזה –

בהפסקה למחרת ישבתי במקומי וקראתי ספר, כשכדור נייר פגע לי בראש. הסתובבתי. זה היה ביל עם החברות שלו, הם צחקו בקול. גלגלתי עיניים וחזרתי לקרוא. ואז כל החבורה ניגשה אליי.
ביל היה הנער הכי חתיך בשכבה, ואידיוט ממדרגה ראשונה. אני בטוחה שנמחקה לו האות ד׳ בתחילת השם. החלטתי לבדוק עליו ועל החברות שלו את החוברת המסתורית.
״עליזה!״ אמרה אחת מהבנות בקול צפצפני. ״רוצה להיות חברה של ביל?״
׳הו, באמת,׳ חשבתי. ׳שוב פעם הדברים האלה.׳ מצד שני, לא הייתי מצפה למשהו אחר. כל מה שהם יכולים לעשות זה לצחוק על ילדים כמוני: שקטים ורחוקים מהחברה.
הם התפוצצו מצחוק.
״עליזה,״ אמר ביל. ״עליזוצ׳קה. מת עלייך. אוהב אותך קשות. את אוהבת אותי?״
״היית מת,״ יריתי.
״הו, את מתביישת?״ שאלה ילדה אחרת.
״נו די, עליזוצ׳קה,״ אמר ביל. ״רציני שאני אוהב אותך! אפשר נשיקה?״
הם כמעט התגלגלו על הרצפה מרטב צחוק, ואני רק התעצבנתי עוד יותר.
״עופו מפה!״ קראתי, ואז סיננתי לביל בשקט: ״ושלא תעז לקרוא לי עליזוצ׳קה.״
עוד התפצצויות של צחוק.
׳עכשיו,׳ חשבתי.
״אני בטוחה שאתם לא מוכנים למבחן בספרות מחר!״ אמרתי והרמתי את חוברת מתמטיקה.
״זה מתמטיקה, סתומה!״ קראה הבת עם הקול הצפצפני והם שוב פעם צחקו.
שמתי אוזניות באוזניים והתעלמתי מהם לחלוטין. הם ניסו להגיד לי עוד משהו אבל העמדתי פנים שהם לא קיימים. חשבתי.
למה הטריק לא עבד לי? כבר פעם שנייה ברצף! למה גברת ברבירולי חשבה שזה ספרות, והם לא? מה היה שונה אז? או שזה יום בשבוע, או שזה שיעור, או שזה אדם שעליו אני רוצה לעבוד. אבל רגע, יש גם עוד משהו…
סוזן. המורה חשבה שזאת חוברת אחרת כשסוזן הייתה בכיתה. אולי זה קשור אליה? אולי היא עשתה את זה? אבל איך, איך?! אני חייבת לשאול אותה. פשוט חייבת. חייב להיות פתרון כלשהו לתעלומת חוברת מתמטיקה\ספרות שלי. או שיש לי כוחות קסם שאני לא יודעת עליהם?
׳תפסיקי,׳ אמרתי לעצמי. ׳את יודעת שזה לא נכון׳.
אז אם זאת סוזן אז לה כן יש כוחות?
אווופפףףף.
החלטתי להפסיק לבלבל לעצמי את השכל. פשוט לשאול היום את סוזן.
בדיוק כשחשבתי עליה, הטלפון שלי צפצף. קיבלתי הודעה:
׳הי.
אל תשכחי שיש מפגש היום בשמונה. אני אפגוש אותך ליד הבית שלך.
סוזן.׳