שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 2

– סטיבן –

״אני מתרגשת,״ לחשה לי אחותי התאומה אמבר רוברטס.
״תתעודדי,״ עניתי. ״נו באמת, זה לא נורא. מה כבר אנחנו הולכים לעשות? ההורים שלנו רק פותחים בית ספר לדוברי רוחות צעירים, ואנחנו רק הולכים להיות המורים שם. מה כזה מלחיץ?״
״וואו, זה הדבר הכי מרגיע ששמעתי בחיים,״ ענתה בציניות.
״סתם,״ אמרתי. ״גם אני מתרגש.״
״עוד כמה זמן אנחנו צריכם לצאת?״
״רבע שעה.״
״טוב, אז יש לי עוד זמן לשיחה קצרה.״
היא רצה לחדרה.
ידעתי בוודאות עם מי היא רוצה לדבר. עם סיימון בלאק.
כן, אמבר היא דוברת רוחות. לי יש תכונות שלהם, אבל בחיים לא שמעתי אף רוח רפאים.
עברה שנה וחצי מאז שפתחנו את השער אל עולם המתים, ועכשיו אנחנו כבר בני 17.
לפני שנה וחצי החברה שלי אנבל סיפרה, שסוגרי השערים לא אוהבים בכלל את העובדה שניצחנו אותם והם לא ביצעו את תפקידם כמו שצריך. לכן הם מתכננים נקמה. בגלל שהמנהיג נהרג לוקח להם הרבה זמן להתאושש, אבל עבר שנה וחצי, והם יכולים לתקוף בכל יום. אנחנו צריכים להיות מוכנים.
לנערים בני 17 יש קצת בעיה לפתוח בית ספר, לכן ההורים שלנו פתחו אותו. אני, אמבר, אנבל וקולין נלמד שם, כל אחד בתחום שלו, ונלמד בבית ספר ערב. (קצת קשה, אבל גורל העולם שווה את זה, לא?)
אנחנו צריכים יותר אנשים, ולכן דוברי הרוחות הצעירים שילמדו בבית הספר יעזרו לנו מאוד. סוגרי השערים יתקפו, והם יבואו חזקים. אנחנו צריכים להיות מוכנים להלחם נגדם.