שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 17
– סטיבן –
״סטיבן!!״ לוסי פרצה לחדר המורים בכזאת פתאומיות ששפכתי על עצמי את המים ששתיתי. ״צריך לחכת להציל את אמבר! דחוף!״
״שקט, שקט,תירגעי,״ אמרתי לה. ״תספרי את הכל.״
״שמעתי קול בראש שלי: ׳זה סיימון בלאק. הסוגרים תפסו את אמבר. רוצו אל השער!׳ צריך להציל אותה!״
״רגע, רגע, לא מהר כל כך,״ אמרתי. ״בפעם האחרונה שהרגשתי שמשהו קרה לאנבל זה נגמר במפולת אבנים בספרייה. יכול להיות שהסוגרים רוצים להטעות אותנו, ואז לכולנו יהיה רע!״
״אבל זה סיימון!.. אז…מה נעשה?״
״תסתכלי,״ אמרתי ויצרתי מסביבי את ההילה של איתור אנשים. ״איתור אנשים,״ הסברתי. ״בעזרת הקשר עם העולם המקביל אני יכול לאתר את האנשים שאני מכיר.״
הסתכלתי , ולוסי הסתכלה מהמד השני. ראיתי את אמבר, היא הייתה ליד השער והאגמים. באמת, הסוגרים היו מכל צדדיה. אחד החזיק אותה והתמחד פיגיון לגרונה. כאן סוגרי השערים לא יכלו לעבוד עליי, בגלל שלהם אין קשר עם עולם המתים. לכן על איתור האנשים תמיד אפשר לסמוך.
זה בזבז חלק מהזמן היקר, אבל עדיף להיו בטוחים שזו לא מלכודת.
כשכבר רציתי להעלים את ההילה ראיתי את אמבר פותחת את הפה…
״סטיבן,״ היא לחשה. ״אני צריכה אותך.״
״תאספי את התלמידים!״ אמרתי ללוסי. ״כמה שיותר. אני אביא כלי נשק. ניפגש בכניסה.״
רצנו בכיוונים מנוגדים, נכנסתי לחדר צדדי ליד הספרייה, שם היו כל החפצים הדרושים לקרב: כלי נשק מגוונים – פגיונות, חרבות, חניתות, אפילו אקדחים. לקחתי כמה כלי נשק ורצתי לכניסה. שם כבר חיכו לוסי, אנבל, קולין, נטלי ותום מהכיתה של אמבר, מייק וסנדי מהכיתה שלי. הבאתי משהו לכל אחד, ויצרתי את המדרגות המובילות למטה.
רצנו.
אני וקולין היינו ראשונים, אנבל הייתה המאספת. לבסוף הגענו לפנייה אל המקום שמול השער. עצרנו שם לכמה רגעים, כדי לתקוף ביחד ובפתאומיות. ראיתי את קולין מהדק את אחיזתו בחנית, את הזעם בעינייה של אנבל והנחישות של התלמידים. הם למדו אצלינו רק יום וחצי; הם לא יודעים מה לעשות, אבל כשמדובר בחייה של אמבר, הם יעשו הכל.
תגובות (3)
זהו זה כל הפרק?? !! למה????!!
ליבי אני 'אהרוג' אותך,למרות שעזרת לי בפרק ותודה!!:)
אבל למה הפרקים שלך יוצאים קצרים?? למה?? זה מותח אותי בצורה הלא טובה…
גרררר תמשיכי!
זה מותח מידי ><
מבטחיה שהפרק הבא יהיה יותר ארוך!!