שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 14

– סטיבן –

״למה שהם יפתחו את השער?״ שאלה לוסי אוחרי הנבואה. היא התנשמה בכבדות.
״כדי שיהרס האיזון,״ ענתה אנבל. ״כמו שסיפרתי אתמול. העולם יתמלא בנשמות של אנשים שמתו לפני מאות שנים, צעירים ימותו, הנשמות לא יילכו אל עולם המתים וכן הלאה. הם רוצים לגרום לנו בעיות.״
״לא רק לנו, אלא לעולם כולו,״ הוסיפה אמבר.
לוסי הנהנה קלות. עזרתי לה לקום. היא התנדנדה ונאלצה להישען עליי כדי לא ליפול.
״למה אני כל כך עייפה פתאום?״ שאלה.
״הנבואות לוקחות הרבה מאוד אנרגיה,״ עניתי. ״תיזהרי איתן.״
הכדור בידיה עדיין זהר. הסתכלתי עליו. ראיתי בו את השער ואגמי הדמעות. בתוך אחד האגמים היה סוגר שערים בגלימה. הוא התכופף וגישש בקרקעית – חיפש את המפתח. כל השאר התקרבו להסתכל גם.
״הוא בחיים לא יצליח,״ אמרתי. ״אגמי הדמעות ענקיים ועמוקים.״
״כבר לא כל כך,״ אמרה אנבל. ״אחרי שנשמות חזרו לחיים הם נהיו רדודים יותר. ייקח להם זמן, אבל יש להם סיכוי.״
״אנחנו לא יכולים לתת להם למצוא אותו!״ קראה אמבר בהחלטיות והטיחה את אגרופה בכף היד. ״אפילו אם זה אומר שנצטרך לשחות בקרקעית!״
״זה לא חכם,״ אמרתי. ״ייקח לנו שנים. הם כבר חיפשו בחלק מסוים של האגמים. אנחנו לא יודעים אפילו איפה להתחיל. חוץ מזה, אפילו אם נמצא אותו לפניהם הם יגנבו אותו ממנו.״
״יש לך רעיון יותר טוב?״ שאלה.
״בינתיים לא. תני לי זמן, אני אחשוב על תוכנית. אבל בינתיים אין לי.״
״תוכנית,״ רטנה אמבר. ״מה שאף פעם אין לנו זה תוכנית.״
חשבנו בשקט כמה דקות.
״אולי נחכה שהסוגרים ימצאו את המפתח ואז ניקח אותו מהם?״ הציעה לוסי. לפני שנה וחצי גם אני הייתי מציע את זה. אבל כבר נפגשתי עם הסוגרים, ואני יודע שהם מוכנים לעשות הכל כדי שהמפתח יהיה אצלם.
״לא,״ אמרתי. ״לנו רק יהיה גרוע יותר.״
״כדור הבדולח מראה את מה שקורה ברגע זה או מה שקורה בכללי?״ שאלה אמבר.
״הממ, בכללי, נראה לי,״ אמרתי.
״יופי,״ אמרה. ״אני צריכה לדבר עם סיימון.״
״אי אפשר,״ עניתי. ״הסוגרים מצותתים כשאנחנו נמצאים כאן. זוכרת?״
״כן,״ אמרה. ״אני זוכרת טוב מאוד.״
היא הסתכלה עליי. במשך הזמן שגרנו ביחד, אחותי ואני למדנו להבין אחד את השני אפילו בלי לדבר. הבנתי את הרעיון שלה מיד.
״זה מסוכן,״ אמרתי.
״אני יודעת,״ היא ענתה. ״ובגלל זה אני הולכת לבד. אם הכדור מראה מה שקורה בכללי אז יכול להיות שאין שום סכנה.״
לא בדיוק אהבתי את הרעיון, אבל היה בו משהו. היא התכוונה ללכת לטיול קטן אל השער לעולם המתים.