שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 13

– עליזה –

הלכתי בשקט אחרי סוזן, רחוב ועוד רחוב. המחשבות התערבבו בראשי וכל הנסיונות שלי לסדר אותם לא הצליחו. לבסוף, פנינו לרחוב קטן יותר, ומשם אל חצר אחורית של בית ישן. נדהמתי ממה שראיתי.
במרכז החצר בערה מדורה. סביבה ישבו אנשים צעירים. הם דיברו על משהו בערניות. ליד המדורה עמד אדם לבוש שחור, עם כובע שכיסה חלקית את הפנים. הוא כבר היה לא ממש צעיר. מדורה? חצר אחורית?
״סוזן,״ אמרתי. ״אני לא הולכת לפה.״
״תירגעי,״ לחשה. ״הכל יהיה בסדר. הם לא עושים כלום. היום נעשה לך רק… טקס פתיחה. ונכניס אותך טיפה לעניינים.״
היא משכה אותי אחריה. עצרנו בצד, והאיש שבמרכז אמר:
״תסתכלו כולם! מצטרפת אלינו חדשה אם תעבור את המבחנים! עליזה סטון!״
הם מחאו כפיים.
עכשיו כבר יכולתי לראות בבירור את האנשים. אכן, כולם היו בני נוער.
סוזן ואני התיישבנו בצד, קצת רחוק מהאחרים.
״עוד מעט נתחיל,״ אמרה לי סוזן. ״כשכל השאר יחזרו.״
״יחזרו מאיפה?״ שאלתי.
בדיוק אז נכנסה קבוצה של חמש נערים.
״אדוני!״ קרא אחד מהם. ״המבצע הצליח!״
״אדוני?״ גיחכתי. ״לאיזו מאה חזרנו?״
״ששש!!״ מבטה של סוזן אמר ׳פשוט. תשתקי.׳ ״ככה פונים אליו.״
״אוקיי…״ היו לי הרבה שאלות. ״סתם שאלה. האנשים שעוברים כאן לא רואים את המדורה?״
נראה שהיא מתלבטת מה להגיד לי. ״הממ… אנשים פשוט לא עוברים כאן בערב.״
לא הכי שבעולם האמנתי לה.
כשכולם התיישבו המפקד, א האדון או איך-לקרוא-לו קרא לי לאמצע. סוזן דחפה אותי קלות והלכתי. הוא תפס את ידי בחוזקה והרים גבוה.
״עליזה סטון תתקבל לקבוצה אם תעבור את המבחנים! וכעת, השבועה. ״
״כבר הבטחתי משהו…״ מלמלתי.
פתאום האדם המוזר הסתובב אליי במהירות, והתקרב אליי.
״עדיף שתצייתי בלי להגיד כלום, גברת צעירה, אם את רוצה להישאר כאן,״ הוא אמר בקול חלש, ובגלל זה עוד יותר מפחיד.
״אהה… כ-כן, אדוני,״ מלמלתי בקול רועד.
״מעולה.״ הוא עזב אותי והסתובב בחזרה. ״עכשיו – תחזרי אחריי! אני נשבעת את שבועת השתיקה. לא אספר לאיש בשום מצב. אני מבטיחה להיות נאמנה, לא להסגיר ולבוא לכל מפגש.״
חזרתי אחריו בקול חלש. הוא אמר לי שאני יכולה לחזור, וחזרתי לשבת ליד סוזן.
״תגידי,״ שאלתי אתה. ״יש דרך חזרה? אפשר להתחרט?״
״אם תעברי את המבחנים, סביר להניח שלא.״
״זה לא פייר!״ צעקתי וקמתי. ״ואם אני לא אוהב את זה? אם לא יהיה לי טוב?!״
יצאתי בריצה מהחצר האחורית.