שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 1

– עליזה –

שיער ג׳ינג׳י כהה פזור ועיניים שחורות, ג׳ינס אפור ונעלי אול סטאר, מעיל עור שחור, ולא משנה האם בחוץ שלושים או מינוס שלושים מעלות – כל זה אני. עליזה סטון.
אני בת 14 וגרה בקצה שיקגו.
אני ממוצעת. לא האיינשטיינית של הכיתה ולא טיפשה. לא מכוערת ולא יפה. האמת, פעם אמרו לי שאני חמודה, נהגו לקרוא לי ״מאמי״ או ״מותק״, אבל אימי נפטרה לפני שנה ואחרי מותה הפסקתי לטפח בעצמי. אני כבר לא אותה ילדה, שלבשה שמלות ורודות וקלעה את שיערה בצמה. הג׳ינס קרוע, השיער מבולגן. למי אכפת.
הפכתי לנערה שקטה וסגורה בתוך עצמי, החברות שלי רבו איתי כימהפסקתי לצאת איתן לטייל. נהייתי צינית ועוקצנית, לא נחמדה בכלל, אפילו הסתבכתי בכמה קטטות. אף אחד לא רצה להתקרב אליי יותר, רק צחקו עליי מרחוק. למי אכפת.
כבר לא אכפת לי מכלום. אני אדישה.
חייתי בשקט את החיים שלי, לא הפרעתי לאף אחד. סתם שיגרה רגילה ומשעממת. בדיוק כמוני. חשבתי שהשגרה הזאת לעולם לא תישבר. טעיתי.
היא נשברה לקראת סוף נובמבר. הלכתי לבית הספר כרגיל. שום דבר לא הכין אותי למה שעמד לקרוץ. לא ידעתי שהיום הזה ישנה לי את החיים.