שער אל המוות – פרק 4

– אמבר –

איכשהו שרדתי יום בית ספר משעמם. אחרי ארוחת הצהריים לבשתי ג׳ינס וחולצה חדשה יפה. חשבתי קצת והוספתי לזה שרשרת עם אבן הירח – האבן של מזל דגים.
נפגשנו בפארק ציבורי. ההורים שלי דיברו עם מר וגברת אנדרסון, ואני הלכתי להסתובב עם קולין. כן, הוא היה בדיוק כמו שזכרתי אותו: נחמד, עם אותן עיניים חומות מקסימות. התיישבנו על ספסל. דיברנו על כל מיני דברים.
״אתה יודע שעוד חודש יש לי יום הולדת?״ שאלתי.
״איך לא לדעת? רק שבוע אחרי שלי,״ ענה קולין.
״כן,״ אמרתי, ״אני יודעת שאתה גדול ממני בשבוע. אבל אתה גם מזל דגים.״
״אבל אני עדיין גדול ממך. הא-הא!״
״כן, רק בשבוע, מר שוויצר.״
״שקט, ילדה קטנה, לפני שתהפכי לקציצת דגים!״
פרצנו בצחוק.
קולין הסתכל על השרשרת שלי. ״חמוד,״ אמר.
״תודה,״ עניתי, ״זאת אבן הירח – האבן של מזל דגים. נולדתי טיפה לפני חצות, ואמא שלי ראתה את הירח…״
״דרך אגב, ידעת שמזל דגים מסמל מוות ונצחיות?״ שאל קולין.
״מה?! לא ידעתי! למה? למה דווקא דגים?״
״כי זה הסמל האחרון בגלגל המזלות.״
גילגלתי עיניים. ״אני לא מאמינה בדבר הזה. וגם בכל מיני עולמות אחרים, רוחות, בלה בלה בלה…״
״אני מאמין,״ אמר קולין שקוע במחשבות. ״ומי יודע, אולי יש בזה משהו. אולי בני מזלינו מתים צעירים…״
״אל תדבר על זה!״ אמרתי קצת בקול רם מדי וזכיתי למבטים מאנשים שעברו לידינו. קולין חייך.
״חשבתי… ש… אולי… תרצי לצאת איתי … נו… לטייל, או לקניון או משהו…״
אני מניחה שהסמקתי והשפלתי מבט. ״אה… אההה…. מ-מתי?״
ב-בסוף שבוע?״
״אההה, טוב, כן, בסדר, רק אם, אהם, לא יהיה לי יותר מדי מתמטיקה או משהו… כן.״
״ניפגש כאן?״
״בסדר…״
״קולין! קולין! הולכים!״ צעק אבא שלו.
״אני בא!״ ענה.
״אז כאן בסוף שבוע?״ שאלתי.
״כן,״ ענה, ״לא נראה לי שמשהו אמור לקרות עד אז.״
הסתכלתי עליו במבט קצת מודאג כי המשפט האחרון שלו הלחיץ אותי. הוא צחק, אבל צחוק מאולץ, זרק לי ״ביי״ קטן ורץ אל הוריו.