שער אל המוות – פרק 28

– אמבר –

לרגע נחנקתי. כשכבר היינו כל כך קרובים לתשובה – הדף עם התשובה תלוש!
סטיבן נראה כאילו לפני שנייה הוא כמעט נפל מגג של גורד שחקים, ונראה לי שאני לא נראתי יותר טוב. אבל עדיף שאספר את הכל מההתחלה.
בזמן שסטיבן הלך להביא את הספר, נשארתי לחכות לו עם סיימון.
״שיוויון האביב מחר,״ הוא אמר.
״מחר גם יום ההולדת של סטיבן ושלי,״ אמרתי.
״אני יודע.״ אמר סיימון.
״וזאת אומרת שמחר אפשר לפתוח את השער?״ שאלתי.
״כן, מחר בחצות.״
״ומה יקרה כשנפתח אותו?״
״ *אם* תפתחו אותו.״ תיקן אותי סיימון.
״למה אם?״
״קודם צריך להחליט. וליהיות שלמים עם ההחלטה. ברגע שהחלטתם, צריך להגיע למערה, להגיד את המילים שסטיבן עוד מעט יביא לנו ולקחת את המפתח. ואז לרדת אל השער ולפתוח אותו. ברגע שהשער יהיה פתוח, יצאו כל נשמות המתים…״
״כל נשמות המתים?!״ קטעתי אותו. ״ויחיו בעולם שלנו?״
״אה, אמבר-״
״גם כאלה כמו מוצרט ושייקספיר?!״
״אמבר.״
״איזה מגניב!״
״אמבר! לא סיימתי!״
״סליחה.״
״כל נשמות המתים שמתו לפני הזמן ועדיין יש אנשים שבוכים עליהם. כלומר, מישהו שמת לפני חמישים שנה לא יחזור, או מישהו שכל מי שאוהב אותו מת, או סבתא שמתה בגיל תשעים.״
״הבנתי.״ אמרתי. לא דיברתי כי חשבתי על קולין.
סיימון התקרב אליי. ״אני צריך לדעת מה החלטתם. אתם צריכים אותי כדי למצוא את המערה.״
״זה הכל?״ שאלתי. ״כלומר, זה נשמע די קל, יחסית למעשה בסדר גודל כזה.״
״לא.״ סיימון הניד בראשו. ״זה לא הכל. אחרי זה צריך לנעול את השער ולזרוק את המפתח לאגם הדמעות. כי פתיחת שער אפשרית רק פעם אחת. כמו כן,יש עוד קושי. יש תנאי לזה שמישהו יחזור לחיים.״
״מה זאת אומרת?״
״אם מישהו לקח חיים, כלומר, הרג, אז יחזור לחיים אדם אחד פחות מאלה שהוא מחכה להם. כמו כן, האנשים שסוגרי השערים מחכים להם, לא חוזרים לחיים, וגם התאומים שפתחו את השער לא יכולים להחזיר מתים.״
״אבל למה?! איפה ההיגיון בזה?״
״יש כאן עיקרון של הקרבה עצמית למען האחרים. זה רק מעיד על כך, כמה אמיצים אתם צריכים ליהיות אם תבחרו לפתוח את השער. אבל אל תדאגי. החבר שלך יחזור לחיים.״
מצמצתי בהפתעה. הוא יודע על קולין?
״ההורים שלו בוכים עליו,״ אמר כילו קרא את מחשבותיי. ״והחברים. הוא יחזור לחיים. אה, ויש עוד משהו. הכי קשה. אבל את זה אני לא יכול להגיד. זה מתברר תוך כדי.״
עמדתי בשקט. לא שהיה לי מה להגיד.
״מחר אני אהיה בבית הקפה שמול הספרייה בשבע בערב. תבואו לשם בכל מקרה, לא משנה מה תחליטו. תזכרי את כל מה שאמרתי.
בדיוק אז סטיבן יצא מהבית עם ספר ביד.
די ברור מה קרה אחר כך. דף תלוש.
״לא, זה פשוט לא יכול ליהיות!״ אמר ודיפדף בספר. ״פשוט בלתי אפשרי!״
מהספר נפל פתק. סטיבן הרים אותו ופתח. הצלחתי לראות משהו כמו:
׳סטיבן רוברטס! היזהר מאנבל. אזהרה אחרונה!׳
״אפילו באור הקלוש של פנס הרחוב ראיתי כמה חיוור נהייה פתאום סטיבן. הייתי בטוחה שסיימון גם ראה מה כתוב שם, אבל הוא היה אדיש כרגיל, כאילו לא הזיז לו. לא שמשהו כן הזיז לו. סטיבן הכניס את הפתק לכיס.
״הדף איננו.״ אמר.
׳יכול ליהיות שזה היה ככה?״ שאלתי.
״לא.״ אמר סיימון.
״אז מי יכל לעשות את זה?״
סיימון הסתכל לצדדים, בודק שאף אחד לא מצותת לנו. ״סוגרי השערים,״ לחש.