שער אל המוות – פרק 25

– סטיבן –

לא יכולתי להתאפק. חיכיתי לדייט שלי עם אנבל. אה, וגם הדייט הראשון בחיים. טסתי מהבית חצי שעה לפני הזמן. התיישבתי על ספסל ליד הספרייה והסתכלתי על השעון כל חצי דקה.
בחמש בידיוק ראיתי את אנבל. כרגיל, היא הייתה לבושה בשחור ושיערה היה אסוף בקוקו צד. היא איתרה אותי, וחייכה.
״היי״. אמרה.
״היי.״ עניתי וקמתי. במשך כמה שניות עמדנו ולא ידענו מה להגיד. אבל אז שאלתי:
״נלך לאנשהו?״
אנבל משכה בכתפיים. ״איך שאתה רוצה.״
״לטייל?״
״לטייל.״
הלכנו ברחובות. מידי פעם אנבל הצביעה על מקום מסוים והסבירה מה זה. הרגשתי כמו תייר בסיור. זה היה מוזר, אבל יותר טוב מסתם ללכת ולשתוק.
״כאן העירייה.״ אמרה. ״וזה הבנק. ושם – הפארק הכי יפה בשיקגו!״
הקשבתי, מידי פעם אמרתי משהו. עברנו לייד פיצרייה.
״רוצה אולי פיצה?״ שאלתי.
אנבל השפילה מבט. ״אין לי כסף.״
״זה לא נורא.״ אמרתי. ״אני אשלם גם בשבילך.״
קניתי לנו שני משולשי פיצה ושתייה. התיישבנו ליד שולחן אחד מול השני ואכלנו.
אחר כך הלכנו לפארק שאנבל הראתה לי מקודם. זה באמת היה מקום יפה, עם עצים, דשא, ספסלים ומזרקות. ישבנו על ספסל ודיברנו על כל מיני נושאים רגילים לשיחה: ספרים, טלוויזיה, אוכל…
כשהתחיל להחשיך ליוויתי אותה עד ביתה. ממש לפני שנפרדנו היא אמרה:
״אתה יודע שיצא לאור ספר פנטזיה שנקרא ׳מעבר בין עולמות׳? שמעתי שהוא מעניין.״
האמת, אחרי כל מה ששמעתי וראיתי על מפתחות ושערים גרם לי להתעניין מאוד במעבר בין עולמות.
״יש לך את הספר הזה?״ שאלתי.
״לא, אבל אני מאוד רוצה להשיג אותו. אה… נהנתי מאוד, תודה שהזמנת אותי.״
״גם אני נהנתי. הייתי שמח להיפגש להיפגש עוד פעם.״
״בשמחה, אבל אני לא יודעת מתי אני אהיה פנויה… יש לך טלפון?״
החלפנו מספרי טלפון וכל אחד פנה לדרכו. הייתי מאוד מאושר.
טם טם טם. עוד לפני שנכנסתי לבית ראיתי מפגש משפחתי נחמד: ליד ביתה של דודה שרה עמדו ההורים שלי ואחותי אמבר לידם.