שער אל המוות – נקמת הסוגרים – פרק 8

– סטיבן –

הנאום המשיך.
״מה זאת אומרת בעמם – ׳דובר רוחות׳? ואיך זה קורה?״ אמרתי. ״אז ככה. דובר רוחות זה מישהו שמן הסתם יודע לדבר עם רוחות. צריך להיוולד עם זה. זה לא עובר מההורים לילדים או משהו כזה. אי אפשר להפוך לדובר רוחות באמצע החיים. ו..״
שאלתי את אמבר בשקט: ״איך אדם מגלה שהוא דובר רוחות?״
אמבר לקחה ממני את המיקרופון, כי אני לא מומחה בדברים האלה.
״ברוב המקרים, אדם מגלה שהוא דובר רחות כשמישהו קרוב נפטר. זה גם מה שקרה לי.״ היא נעצה מבט מהיר בקולין. בדרך כלל בשעה חצות האדם שומע קול בראש, שזו בעצם רוח רפאים. לפעמים הוא כבר יודע את זה ומזמן רוח בעצמו. אבל זה הרבה יתר נדיר.״
דיברתי שוב.
״לדוברי רוחות יש יכולות מיוחדות. עד כמה שזה ידוע לי, הם יכולים ליצור כדורי אור שמשמשים כסימנים לדוברי רוחות אחרים. בעזרת הכדורים יוצרים דרך אל השער ובחזרה, אין דרך אחרת להגיע לשם. הם גם יכולים לאתר אנשים, וכשהם מרגישים שהם קרובים למוות העיניים שלהם זוהרות באדום.״
״מגניב!״ קרא מישהו מהאולם. אני זוכר שזאת היתה גם התגובה שלי כששמעתי את זה בפעם הראשונה.
המשכתי להסביר. ״לדוגמה, במתמטיקה יש משפט: ׳במעוין כל הצלעות שוות׳, והמשפט ההפוך ׳אם במרובע כל הצלעות שוות אז הוא מעוין׳. כאן זה לא עובד. תראו!״
הושטתי את ידי קדימה ויצרתי כדור אור, וגרמתי לו להיעלם בעוד כמה שניות כי לא היה בו צורך.
״יש לי את כל הכונות של דוברי רוחות, חוץ מהעיניים האדומות, אבל אני לא דובר רוחות. כשאחותי מדברת עם רוח, אני לא שומע את הרוח. אני לא דובר רוחות.״
פתאום האדמה הזדעזעה. זיעזוע אחד קטן, אבל זה היה מספיק. נפלנו, וכל התלמידים צרחו באימה. עזרנו אחד לשני לקום.
״כולם חיים?״ שאלתי, אבל אז נפלו כאילו משום-מקום מאות, אלפים של פתקים. הרמתי אחד. היה כתוב ׳שום דבר לא יעזור׳. אזהרה. האזהרה השנייה.
בקול צרוד מבהלה והפתעה אמרתי: ״תיכנסו כולם לכיתות!״