שני כוכבים! מטרה אחת! – פרק 6

פרק 6:
"צריכה קצת עזרה?" שמעתי קול. נשאתי את מבטי מעלה. נער החזיק את השק עם יד כשהוא שוכב על גבו. הנער חייך. עיניו היו סגולות ושערו בלונדיני. הייתה לו צלקת קטנה ליד הגבה. הוא חייך לעברי.
"ת-תודה רבה לך, אבל אני אסתדר." אמרתי.
"היי פרחחית, תפסיקי לדבר עם זרים ובואי." נבח עליי החייל. הוא שם לב שהשק בידיו של הנער. "תחזיר לה את השק." ציווה עליו. הנער נשאר מחויך.
"בחיי, אל תהיה כל כך נושקה, אני והחבר'ה נעזור לילדים, נכון?" שאל הנער והביט אחורה. מאחוריו עמדו עוד שלושה נערים בני גילו וחייכו. לאחד היה שיער שחור ועיניים אדומות. לאחר היה שיער ג'ינג'י, עיניו היו חומות והוא היה מנומש. האחרון מבניהם היה בעל שיער תכלת ועיניים כתומות. הם הלכו וכל אחד מהם לקח מאתנו את השקים.
"איפה נמצאת הכרכרה? נעזור." אמר הנער עם השיער תכלת. החיילים נראו מעט מבואסים מכך שאנחנו לא סובלים. אך הם לא אמרו מילה והמשיכו ללכת. הנערים הכלו לצידנו.
"מי אתה?" שאלתי אותו.
"אני? אני אקנו." אמר הנער. "ואת?"
"י-יוקי וויאט." אמרתי. אני לא מאמינה שעוד מישהו חוץ מחבריי התעניין בשם שלי. הסמקתי מעט.
"מי החברים שלך?" שאלתי.
"בנים, תציגו את עצמכם." אמר אקנו.
"אני צ'ו." אמר הנער עם השיער הג'ינג'י שעמד ליד טומו.
"אני הארוטו." אמר הנער עם השיער התכלת.
"אני קאזו." אמר עם השיער השחור. הוא קצת הלחיץ אותי… טומו, אאואי ואייקו הציגו את שמם. מסיבה מוזרה החיילים לא התערבו. זה היה קצת חשוד. הם בטח, מסיבה לא מובנת, לא רצו לעשות רושם רע על האקנו והחברים שלו. לא שממש אכפת לי. חייכתי לעצמי.
הלכנו רבע שעה בערך והגענו לכרכרות. הנערים העמיסו את השקים.
"נתראה." אמר אקנו והם נעלמו באופק.
"נתראה !" אמרתי ונופפתי בידי. הייתי שמחה. אבל שמחתי נגמרה ברגע שהחייל הצליף ביד שלי עם שוט.
"הם הלכו ואתם חוזרים לתאים. מזלכם שאין לי מצב רוח היום להכות אתכם." סינן החייל. לפתע קפץ מהשיחים חתול שחור.
"איזה חמוד." אמרה אייקו והושיטה את ידה קדימה. פתאום החיילים צעקו.
"זה קיוביליוס! תזהרו!" הם צעקו, לקחו חנית ו…
אני לא האמנתי למראה עיניי. הם… הם… הם… הם ירו חנית על החתול! החתול צנח ארצה. דם אדום זלג מהמקום בו החנית פגעה. עיניו נשארו פקוחות וחסרות הבאה. דמעות הציפו את עיניי ואת עיניה של אייקו.
"ל-למה…?" שאלתי ברעד. "למה הרגתם אותו?"
קיבלתי בעיטה ונפלתי קדימה.
"שתקו וכנסו לכרכרה." ציוו עלינו החיילים. הם לקחו וזרקו את אייקו לתוך הכרכרה. לאחר מכן אותי, את טומו ולבסוף את אאואי. הם התניעו את הכרכרה. אאואי הכחיל מיד. טומו ניסה לנחם אותו, אותי ואת אייקו בו זמנית. גם הוא היה עדיין בהלם ממה שקרה הרגע.
זה בלתי נסלח… בלתי נסלח…. בלתי נסלח..