שמים גשומים-פרק 4

"מישהו פה ראה נערה וטרול סגלגל רוכבים בגבו של סוס?" שאלתי את כולם,והם האיצו בי מבט ארוך,גיכחתי בקצרה."לא,אף אחד לא ראה שום טרול ונערה בסביבה,להתראות"אמרתי בגסות והובלתי אותו לעבר הדלת."את בטוחה?הריי אף אחד לא ענה לך!"קרא האיש בעצב,נעצרתי ודפקתי בשיכמו."הכל בסדר אני מכירה את האנשים הללו טוב עכשיו להתראות ותודה"פתחתי את הדלת ודחפתי אותו החוצה,סגרתי אותה ונשענתי אליה בהקלה."מישהו באמת ראה נערה וטרול?" שאלתי,קולי הדהד בחדר וכולם הנידו את ראשם,'איזה מזל'חשבתי בלבי.נאחזתי בידית הדלת בחוזקה,כדי ששום איש לא יצוץ וישאל שאלות מיותרות."הנה הדלת!"צעקתי ברצינות והצבעתי לעבר הדלת,כולם הלכו בעודם ממלמלים עד כמה ההתנהגות שלי סתמית.רכשתי את ההתנהגות הזאת במהלך חיי,בגלל שלא הוצאתי הגה כשנולדתי והופעתי כילדה רצינית,ההתנהגות הזו כלואה בתוכי."אליזבת,יש לך טלפון!"האיצה בי שרלוט,התקדמתי ולקחתי את הטלפון במהירות."תיחנקי"מלמלתי לעבר שרלוט,איזה מזל שהיא לא הבחינה זאת,הדחקתי מחשבה ופניתי לדבר."שלום,במה אוכל לעזור?" שאלתי בנימוס."אההההההההה!תני לי עצה לשרוד!" שמעתי את קולה המוכר של דייזי."חוצפנית שכמותך"זלזלה בי שרלוט."תעני לה!"המשיכה."תסגרי את פיך לפני שאני אקמט אותו ואזרוק אותו לפח!"צווחתי.שרלוט נירתעה מעט והלכה לכיוון המטבח.ניתקתי בזריזות,לא רציתי לדבר איתה,'יש לי הרבה סיבות לנתק לה…"חשבתי.

~נקודת מבטה של שלג~
"אנחנו עוד מעט מגיעים!"אמר בקריאת הפתעה טראול,הצטרפתי איתו לצהלה."מתי בפעם האחרונה אמרתי את המילה גיבוש?" שאלתי,טראול שקע במחשבות."אף פעם"צחקק."אז עכשיו אני אומרת,גיבוש לעד!"צעקתי,הכביש התפתל ושנינו התחמקנו מסלעים,רטטנו ואז הכיכרה נעצרה."איפה אנחנו?" שאלתי ובחנתי את האזור."היגענו.."אמר טראול בהתלהבות,חייכנו והתקדמנו לתוך היער.