שמיים שחורים וניצנוצי כוכבים.

מוזיקה חריפה מתנגנת ברקע, שער שחור ומסולסל נפתח אל שביל שמוביל לאחוזה מסורתית.
נשים צעירות מזעיפות פנים, גברים לצידן בחליפה מיושנת.
אדון הבית מוביל את האורחים אל הסעודה, ומורה לרב המשרתים לסגור את הדלת מאחוריו.
צללים על קירות מפוספסים עם נגיעות כחול, פמוטים מעורפלים.
שמלות מרחפות על הרצפה באצילות, עקבים נוקשים ויוצרים מנגינה שמזכירה טירוף.
שיער אפור של גבירה לא מוכרת, פס לבנבן מעטר תלתל במרכז המערבולת שיוצרת התסרוקת.
קידות מכוונות לאנשים מכובדים, הנהון משועמם למכרים שנואים.
שמיכה של קור מכסה את החדר, אך אף אורח אינו מעז להתלונן.
אף אחד לא מעז להודות בקול, שמשהו בבניין ואף במארחים מרגיש כחלום בלהות.
שרשרת אדומה מתחבאת למחצה מאחורי פסל עתיק, ורק מכובדת אחת שמה לב אליה.
עינה האחת סורקת את המסדרון בבהלה, והיא לא מבינה.
אוזן נרכנת לשמוע לחישה מצד פה סמוך, חששות מתבטאים בידיים רועדות.
היא מרימה את ידה ומניחה אותה על ידו של המשרת הסמוך, ואז היא מגלה.

הם לא שם, אף לא אחד מהם.

פנים מזויפות והדמיה משוכללת, צללים נמוגים ומסך שחור.
לפתע היא מביטה למעלה, ורואה שמים קודרים וניצנוצי כוכבים.
שום דבר לא אמיתי, היא מגלה.
היא לבדה, רק שמים קודרים וניצנוצי כוכבים מוכיחים לה ששקר היה זה.

שמלה אדומה גולשת על האדמה הקשה בשעה שהאישה מתמוטטת, עינה נסגרות וראשה פוגע בארץ.
לפתע היא לא שם, רק שמיים קודרים ונצנוצי כוכבים מוכיחים ששקר היה זה.