שליטים

אני מיצטער אל שגיעות הכתיב אם תיקראו את ה״כצת אל אצמי״ תבינו למה יש לי שגיות כתיב
______________________________________________________________________
אני מיסתכל אל זה, אבל אני לא מאמין לזה, אני רואה את זה, אבל אני לא מרגיש את זה, אני יכול להרגיש את הכוח של זה, אבל אני עדין לא מעמין שאני, ילד בן 13 הצלחתי ליגנוב את זה. המיבנה של זה הוא כמו דף נייר אבל דק יותר…דק יותר מי קול דבר שקיים. החומר המושלם לעשות מימנו כול כלי נשק, אפשר להחין מי הסרנתון פיגיון
שיכול לחתוך כל דבר, ועכשיו זה שלי. אני מוצי מהתיק שלי את הסירף ומחסה את הסרנתון באבקת סירף ועז מחניס את זה לתיק. השומרים בחוץ כבר מתים אז לא תיהיה לי בעיה לצת, אני מתחיל לרוץ.אסור שיבואו עוד שומרים כי אז המשימה תיכשל
ואני ימות יחד אם כול שאר השליטים ואם זה היקרה אז העולם יפול פשותו כמשמעו,
יפול בחלל וימשיך ליפול זה יהרוג כול בנאדם חי ואם זה יהרוג עוד שליטים בכוכבים אחרים, אז לא יהיה עוד חיים והכול פשוט יפול. יצאתי מהארמון, בחוץ היה גן יפה, אבל הוא לא יהיה ככה אם אמות הימשחתי ללכת עד שמצאתי מקום מתאים. זה היה בצל אחד העצים הוצאתי את הצבע הצהוב מהתיק סימנתי מעגל מושלם אל הדשא, ואז בליתות ואליות מיסביבו. ניחנסתי אל המעגל והרמתי אותו. הגעתי לשם היה חם. ניחנסתי אל התירה האדומה צבע הרועה והנחתי את הסרנתון המצופה בעבקת סירף, החומר השני הכי נדיר שקיים והחומר החי חזק שקיים. החומר היחיד שלא נחתך מסרנתון. הוצאתי מהתיק צבע אדום וציירתי משולש אדום ניחנסתי לתוחו ומתתי.