שלטון של דרקונים (משחקי השמדה 2) פרק 7

#אווריה#

האוקיינוס היה שקט. כך היה גם הלילה.
רחש הגלים הרגיע את אווריה, הנזירה שישבה בנחת על החול.
היא כמעת הגיעה לנקודת רגיעה, כאשר לפתע האוקיינוס זעק בכאב.
אווריה הרגישה את הכאב הזה. כה נורא זה היה. ברקים הופיעו במרחק קילומטרים רבים מהאי, והאוקיינוס המשיך לזעוק.
"משהו קרה".. מלמלה אווריה. "הנבואה מתגשמת… המלחמה הגדולה מתקרבת… אוי לא"..
שעות רבות התהפכה אווריה במיטתה, בניסיון להירדם, אך השינה לא באה אליה בלילה ההוא, כי לא הצליחה להתעלם מקריאות הסבל של האוקיינוס.

דמות בודדה נראתה בין הגלים. האוקיינוס סחף אותה עוד ועוד, וקירב אותה אל האי. לבסוף, האוקיינוס פלט את הדמות על היבשה. זה היה נער. עיניו היו עצומות.
הנזירות יצאו מהטירה, ומצאו את הנער. הן החליפו מבטים והתלחששו. "ידעתי שזה יקרה" אמרה אווריה. "התאריך מתקרב"..
-"זה אומר שהסוף של כולנו מתקרב"… אמרה נזירה אחרת.
הן הכניסו את הנער אליהן אל הטירה.
אווריה התהלכה הלוך ושוב באולם הכניסה. "אווריה, אווריה תירגעי!" אמרה לה נזירה אחרת.
-"אני לא יכולה! אם הנבואות נכונות, סוף העולם נמצא על מפתן דלתנו!" אמרה אווריה בלחץ.
"אל דאגה" אמרה לה הנזירה השנייה. "כבר התמודדנו עם צרות רבות בעבר, נתמודד גם עם זאת."
"הפעם זה שונה" אמרה אווריה.
"מה שונה?"
-"עד עכשיו נאבקנו רק בקוסמים הרעים שאנו חולקים איתם את אי הנזירות. עכשיו, לצערי אנו נצטרך להילחם באויב גדול בהרבה. אנו נלחמים בדרקונים." אמרה אווריה.
-"אנחנו נביס גם אותם."
"אני לא חושבת ככה" אמרה אווריה ויצאה מהאולם.
מאז היו ילדות קטנות, הכירו את הנבואה. כאשר יהיו בגיל של הוריהם, הסוף יתקרב. באותה תקופה יהיה רק אפר. אך כאשר הממלכות יחזרו ויתאחדו, רק אז, יהיה ניתן להביס את האופל. רק כאשר הצבא המאוחד יקום, האופל יובס..
…את זה יסמל הנער בגלים…
היו לאווריה מספיק צרות בזמן האחרון, המאבקים הבלתי פוסקים מול הקוסמים, ענני הסערה המתקרבים…
ועכשיו גם הדרקונים מגיעים.
היא הייתה חייבת למצוא פתרון. כרגע, הגיע למוחה רק רעיון אחד. אבל היה זה אסור! אסור היה לאיש לדבר אל הנזירה האם.
-אבל זה מקרה חירום!
היא קדושה! אסור להתקרב אליה בכלל!
סוף העולם עומד להתקרב! אנחנו לא עומדות להיצמד לספר החוקים!
ובזה נגמר עימות המחשבות, ואווריה יצאה מחדרה אל אולם הזהב.
אל אם הנזירות.
האולם היה עטוף זהב. אורות נצצו בכל עבר
באולם. במרכזו, ניצבה בימת כסף.
גבוהה הייתה הבימה.
עליה ישבה דמות בברדס כהה. "הנזירה האם".. אמרה אווריה, וניגשה אל המלכה.
הדמות בברדס לא הסתכלה על אווריה. היא הייתה עסוקה מדי.
היא נשאה את ידה באוויר והפעילה קולמוס פלאים. אווריה הציצה במה שהקולמוס שרבט.
הנזירה אווריה נכנסה לחדרי כדי לדבר איתי על הנער שהגיע אל האי.
-"איך;"
"ידעתי?" השלימה האם את דבריה של אווריה.
הנזירה הנהנה לעומתה.
"אני יודעת הכל" אמרה האם. "כבר נצח שאני כותבת ומתעדת כל דבר שקורה בעולם. ואת.. הפרעת לי לתעד."
-"אני מתנצלת!" אמרה אווריה. "הפרעתי לך בחלק חשוב?"
"לא.. בכלל לא.. רק תיעדתי את נפילת ממלכת קורוות'ר והמרד ההולך וגדל בהוטריקליס…" אמרה האם בנזיפה.
-"שוב, אני מתנצלת מלכתי".
"אווריה… אנחנו נמצאים בזמנים קשים".. אמרה האם. "אני גוססת."
אווריה השתנקה. "אבל.. את לא יכולה למות.. את,
אלה!"
-"אני חיה כל עוד הממלכות חיות.." אמרה
האם. "אבל.. הממלכות גוססות, לכן גם אני."
"אבל… מה יקרה אם תמותי? מה יקרה ליקום? מי יתעד?!" שאלה אווריה, בפחד הולך וגובר.
-"למדי את הנער." אמרה האם. "החזירי אותו אל הממלכה שלו. הוא מוכרח ליצור את הצבא המאוחד. רק זה… יציל אותי"…
"אבל… למה אני?" שאלה אווריה.
"יש לי סוד… אבל כעת… כשאני גוססת.. אני מוכרחת לספר לך…"
"ספרי לי, הוד מעלתך."
"אני סומכת עלייך שתלמדי את הנער כי… את בתי" אמרה האם.
דמעות זלגו על לחייה של אווריה.
"בבקשה.. הוד מעלתך.. אל תעזבי אותי.. אני לא יודעת איך לעשות את זה! אין לי מושג!"
"אני לא אמות.. עד שהממלכות לא ימותו.. לכן עלייך ללמד את הנער בהקדם" אם הנזירות נפלה על הבימה, עיניה נעצמו.
אווריה הצליחה לשמוע את קולה של אמה בתוך תוכה: "אל תאכזבי אותי"
אווריה נפלה על ברכיה, והתייפחה קלות.

שעות היא ניצבה בתנוחה הזאת על ברכיה. שעות היא התייפחה. היא חייבת ללמד את הילד. האם היא כבר מתה? היא לא ידעה.
אבל הילד מעולף!
נזירה נכנסה בריצה לחדר.
"אווריה! הנער.. התעורר!"
"אני באה אליו."
הנער אכן התעורר. הוא ישב בנוחות על מיטה בחדר שסידרו לו האחיות.
"שלום לך, ניקולס" אמרה אווריה.
-"איך קראת לי?" הנער שאל.
"בשמך. ניקולס"
"אבל… לא קוראים לי ניקולס!" אמר.
"אז מה שמך?" שאלה אווריה.
"שמי הוא…." אבל את שמו, לא זכר. לא רק את שמו, את כל משפחתו, ממלכתו וחבריו. כל עולמו של ניקולס נמחק.