שלטון של דרקונים (משחקי השמדה 2) פרק 11

#הזר#

הזר מעולם לא תיאר לעצמו את תחושת הנוחות של כס המלוכה של ממלכת קורוות'ר. הריפוד היה כה נעים למגע, והכרים הפכו את החוויה לנוחה עוד יותר.
הוא נזכר במילים שאמר כאשר שילח את אחיו, בלתזאר להורג: "אני מצטער אחי… אבל בשבילך, ובשביל כל מי שהוא לא שליט דרקונים, הכל תם ונשלם…"
הוא צדק.
הוא כה צדק.
מי ייכל לעצור אותו כעת? המלך, המלכה והנסיכים והנסיכה של ממלכת הוטריקליס בכלא, ניקולס נהרג על ידי דרקון, ובלתזאר מת.
הכל דבש.
"Tאדוני." משרת ניגש אל הזר. "תרצה לאכול משהו? לשתות משהו? עבר עליך יום ארוך."
-"הבא לי ספל תה חם."
המשרת קד ויצא מהאולם.
לחשוב שאחיו רצה לקחת ממנו את המלוכה. –אבל… זאת לא הייתה סיבה להרוג אותו! שמע קול במוחו.
אין לך סיבה להרגיש אשם. אחיך לא היה שפוי. הוא היה משוגע. הרצון לנצח גבר על כל הרצונות האחרים.
-ומה אתך? הרצון שלך לנצח שינה אותך. אתה לא רע!
ראשו של הזר פעם בחוזקה.
נכון. אני לא רע. אך אני חייב לעשות כל מה שיידרש כדי לשלוט.
-וזה אומר גם להיות רע במידה וצריך!
"שקט!" צעק הזר.
המשרת חזר עם התה. "אדוני, האם הכל בסדר?" שאל.
"אני בסדר."
-"התה שלך." אמר המשרת ומזג לספלו של הזר כמות הגונה של תה.
"תודה לך." אמר הזר והחווה בראשו אל עבר
היציאה.
"ברשותך." אמר המשרת, קד ויצא שנית מהאולם. הזר לגם לאיטו מהתה, מנסה להרגיע את מוחו.
מחשבות רבות התרוצצו הלוך ושוב במוחו. הזר התרומם מכס המלוכה ופרש לחדרו.
מפת ענק של הארץ הייתה חרוטה על בד רקמה על תקרת החדר. הגוונים של קורוות'ר נצבעו בירוק כהה ובאפור, והוטריקליס בירוק בהיר. אך…
-רגע!
משהו קורה למפה.
הזר עיקם את פניו, מתבונן טוב טוב. פינות המפה החלו להיצבע באפור.
גווני הים הלכו והאדימו.
הארגמן כבר הגיע לקצוות של הים והחל לפלוש אפילו מחוצה לו.
"מה תאמרו על זה?"… מלמל הזר.
המפה כולה נצבעה באפור וארגמן, והלכה והצטמקה. שמות המקומות לאורך המפה הלכו ונעלמו. ארמון משפחת קווארד. ארמון משפחת וואן. כלא הקרח. עמק החשכה. היער האפל. הרי הנביאים. ים החצייה.
כעת נותרו רק הצבעים וקווי המתאר של היבשה והים.
"הכל משתנה." אמר הזר.
כאשר הציץ מהחלון הוא לא האמין למראה עיניו. המפה צדקה. האדמה האפירה.. השמיים והים נצבעו בארגמן.
הציפורים לא צייצו.
השמש לא האירה. רק ארגמן בשמים.
היבולים התייבשו. העצים הצטמקו. הכל איבד את הצבע.
"הגיע סוף שלטון הממלכות המאוחדות"… אמר הזר.
"כעת נותר רק לחכות ללוחמי הלב." אמר.
נץ הגיח מתוך השמים הארגמניים. אוחז מכתב בידיו. "ואם כבר דיברתי עליהם"… מלמל הזר.
הנץ צלל אל מרפסת חדרו של הזר. הנץ צווח והביט בזר, שניתק את המכתב מצווארו.
אדוארד,
אנחנו מתקרבים למטרה. ניסית להרוג את הנער החדש, למרות שכתבנו לך במפורשות שאנחנו צריכים אותו חי. הדרקון אכן פגע בו.
אך הוא לא מת.
איתרנו את מיקומו. בקרוב יהיה הוא חייל בין שורותינו.
הברית שהייתה ביננו, כרגע הסתיימה.

"הוא…" מלמל הזר. –"שרד!?"
לאט, התוכנית המושלמת של אדוארד החלה להיהרס…
"אני לא מאמין שזה קורה לי!" אמר הזר והתיישב על מיטתו. "זה לא יכול לקרות."
עד לפני רגע הכל היה כה מושלם!
הוא היה- אדוארד- מלך קורוות'ר. וכעת, הוא נתן לפרט כה קטן להוריד את מצב רוחו.
אך הייתה לזה סיבה!
לוחמי הלב היו חבורה גדולה מאוד של לוחמים על דרקונים, שהיו אמורים לבוא לכאן, ולעזור להם לכבוש את כל הממלכות.
וכעת הם לא בברית יותר!
לוחמי הלב מנו מאות לוחמים, יותר משליטי הדרקונים. הם היו הכוח העיקרי בברית הזאת.
וכעת, יחד עם ניקולס, הם יכולים פשוט לבוא ולהחליף את השלטון ברגע!
הוא יהיה חייב לחזק את השלטון.
אבל… איך יעשה את זה?
ועם ראש טרוד במיוחד, נשכב מלך קורוות'ר לישון.

עיניו של אדוארד נפקחו. הוא לא ידע לנחש האם היה כעת בוקר, כי לא הייתה שמש. רק ארגמן בשמיים.
"אני מניח שאצטרך להתרגל לזה"… גלגל אדוארד את עיניו.
ארוחת הבוקר הוגשה לו והוא זלל אותה.
כעת היה צריך להתרענן מעט. הוא עמד לצאת אל הגנים שמחוץ לארמון כאשר נשמעו שלוש דפיקות רמות בדלת.
כאשר פתח אדוארד את הדלת ראה מולו גבר גבוה במיוחד, בעל בגדים ירוקים בהירים ועיניים ירוקות גם הן. שערו היה בהיר.
"שלום." אמר הגבר.
-"אתה… לא בן אנוש, נכון?" שאל אדוארד.
הגבר הנהן. "אני אלדרין. שמי פרקליז."
"ומהיכן באת?".
-"מביתי בהוטריקליס. הורמאן הרשע שלח פלוגת לוחמים ששרפו לגמרי את ממלכתנו." אמר פרקליז.
"ומדוע אתה כאן?"
"שמעתי שרוצה אתה לכבוש את ממלכת הוטריקליס."
"אמת שמעת." אמר אדוארד.
"אוכל לעזור לך. הבאתי אתי מספר לוחמים שיוכלו לעזור לנו."
"ומתי נצא לשם?" שאל אדוארד.
"מתי שתרצה."
"היום בערב אנו יוצאים."
"רק רגע." אמר פרקליז. "מה אני אקבל מזה?"
"מה אתה רוצה?" שאל אדוארד. הוא ידע שזה עומד להגיע.
"אני רוצה לחיות בארמון. אני רוצה חיי פאר. ובנוסף, אני רוצה שיזכרו את עם האלדרינים." אמר האלדרין.
"יש לך המון דרישות." אמר אדוארד. "תבחר תנאי אחד. מה אתה רוצה? לחיות חיי פאר או שיזכרו לנצח את העם שלך כעם גדול?"
פרקליז חשב מעט.
"חיי פאר." אמר לבסוף.
"כך חשבתי." אמר אדוארד.