שלטון האש – פרק י”א

לפרק הקודם

שלטון האש – פרק י’

—

קייס לא הצליחה להירדם שוב. היא גם לא רצתה. היא הלכה אל פי המערה, התיישבה והביטה החוצה אל הזריחה.
היא הניחה שביום הבא תהיה חסרת כוח – אבל היא חייבת.
מדוני, דרק וסדריק נראו ישנים טוב. ליבאסי ישנה אך בכבדות.
היא שמעה קול צעדים מתקרב ופינתה מקום. היא ניחשה נכון – זה יאנטיק.
הוא התיישב לידה והביט בה ישירות "אז, אחרי שאנו לבד, אנחנו לא נדבר על מה שקרה?".
"למה אתה מתכוון?".
"אני מניח שניחשת כבר למה בחרו בי ללוות אותך".
"לא היית צריך לעשות את זה מלכתחילה" רטנה קייס.
"זאת הייתה ההחלטה שלי אם לעזור לך עם השומר ההוא, ולשאת בתוצאות – אבל אנחנו חייבים לדבר".
"בסדר, תודה לך אביר שלי!" אמרה קייס. "תרצה גם זר פרחים או שיר שאחבר עבורך?".
" ברצינות, קייס," אמר יאנטיק. "לא חשבת על התוצאות של מעשייך! כל מקום אליו הלכת, וניסית להמריד שם את האנשים מחדש – נרמס תחת יד המלך. את לא לומדת מטעויות".
"מה זה משנה לך? בפעם האחרונה שהתראינו היית נושא כלים של אביר זוטר. עכשיו אתה אביר! חלום חייך!" התרגזה קייס ונעמדה. "אני, לעומתך, מאז ילדות ראיתי אנשים מתים, נכלאים וגולים. מקומות נהרסים ונשרפים. חברים בגדו בי. אבי נרצח והופרדתי מאימי החולה והרשימה עוד ארוכה!".
יאנטיק נעמד גם הוא, הפנה את גבו אל קייס וחשף את גבו – שהיה מצולק כמעט בכל פינה.
"כל אחת ממכות השוט על כל הרפתקה אחת שלך, לא משנה מה סדר גודל השפעת מעשייך".
"מצטערת" אמרה קייס בעצב.
יאנטיק סידר את חולצתו והסתובב אליה "אני לא מאשים אותך בצלקות, קייס. אני כועס שלא התנהגת בחוכמה".
"ומה הייתי אמורה לעשות, אביר שלי?".
"לברוח. להיעלם. שיחשבו שמתת או משהו ואז ישכחו ממך," הסביר. "וזה הדבר הכי טוב שתוכלי לעשות עכשיו".
"אני לא מתכוונת לוותר על הזדמנות לשחרר את אמא שלי" גערה.
"מזה חששתי…".
–*–

הגינה הייתה יפיפייה.
איידס תמיד שמח להגיע לכאן. אל היופי. האוויר הצח. וכמובן – אל בעלת הגינה.
איליין נשענה על אחד מהעצים שבקצה הגינה וניגנה בחליל צד.
נראה לאיידס כאילו ענפי העץ זזים מעט עם קצב המנגינה – אבל הוא אולי רק דמיין את זה?
כשאיידס התקרב, קמה איליין וחייכה "ריצא'רד, יקירי! התגעגעתי. סיימת את עבודתך להיום?".
איידס ידע שאיליין שכחה הכול. היא שכחה מי מי הוא. מי היא. מה היא הייתה. מה קרה לה, למשפחתה ולחבריה. ואפילו – שכחה שיש לה בת.
איליין הייתה אסירה ללא ידיעתה. היא עבדה עבור אייחי במעבדה שלו והייתה אמורה להיות נעולה בחדרה בשאר היום.
איידס ריחם עליה ולכן נתן לה עבודה לשעות הפנאי – טיפול בגינה שירש מאימו.
"טוב לראות אותך איליין. מה שלום הגינה?".
"יפה כתמיד," ענתה איליין. "תודה שנתת לי מה לעשות, ריצ'ארד. העבודה במעבדה משעממת".
"אני מתאר לעצמי שלפחות אייחי נהנה," אמר והביט שוב בגינה. "הגינה לא יפה כמוך, איליין" אמר ונשק לה.
"התגעגעתי" אמרה איליין, וחיבקה ונישקה אותו בחזרה.
איידס חייך. עוד ניצחון על ריצ'ארד.
"תשמעי, אני עוזב לזמן מה אבל אחזור לכאן מיד כשאגיע לטירה".
"זה דחוף?".
"מאוד," הוא אמר ופנה ללכת. "כבר מתגעגע".
"גם אני!" קראה איליין.
כשיצא איידס נגעה איליין בשפתיה עם לשונה.
'משהו כאן לא בסדר'.
–*–

"קח אותנו מכאן! מהר!" אמר ראיין ברגע שנכנסה ליז בסערה למונית.
היא נראתה מבועתת ולא הצליחה להוציא הגה.
"לאן?" שאל הנהג.
הוא לא ידע מה משפיע על ליז – אבל היא לא תדבר כאן "אתן לך הוראות אחר כך, קודם נסתלק מכאן בשיא המהירות".
המונית זינקה קדימה ובמשך 7 דקות היה שקט מוחלט. ליז עדיין רעדה ובהתה באוויר וראיין הביט בה בדאגה.
"אדוני, אדוני לא רוצה להסתובב בכל העיר סתם ככה," אמר הנהג. "תגיד לי לאיפה לקחת אתכם – או שאוריד אתכם כאן בצד".
ראיין נאנח ונתן את הכתובת של בניין המגורים שלו, שהייתה הרבה יותר קרובה משל ליז.
כשהגיעו לפתח הבניין, שילם ראיין לנהג, הוציא את ליז מהמונית ותמך בה צעד-צעד אל תוך הבניין. הם עלו במעלית ואז תמך בה צעד-צעד עד שהגיעו לדלת הכניסה לדירה. הוא פתח את המנעול, והושיב את ליז על הספה.
כשהביט בה שוב חשב שהיא תהיה יותר רגועה אם ינעל את הדלת.
הוא נעל אותה, הכין לליז כוס תה חמים והגיש לה.
"תודה" אמרה ולגמה.
ראיין התיישב ליד ליז ובחן אותה במבט מודאג.
"את בסדר, ליזי?".
"זה היה איום, ראיין!" קראה ליז בפחד. "המראות האלה ירדפו אותי תמיד".
"מה ראית?".
"ראיתי… ראיתי…" התחילה לומר אבל אז התחילה לבכות.
ראיין הלך לארון במהירות והביא לה טי-שו. היא ניגבה את הדמעות.
הוא חזר לשבת לידה.
"לאט-לאט," אמר ראיין ולחץ את ידה. "כשתהיי מוכנה".
ליז לגמה מהכוס ואז שאפה אוויר מהאדים. ראיין שם לב שהיא עדיין רועדת.
"הגעתי עם הבן של סיטס, אלכס, לחדר שאביו מבצע בו עסקאות".
"מה הם עשו לך?" התרגז.
"היה שם איש מזוקן מוזר שקרא לעצמו קירדס," אמרה ליז "הוא ניסה לקנות את שירותם עבורו בתשלום מטבעות זהב".
"מטבעות זהב?!".
"תאמין לי שאני יודעת לזהות זהב טהור כשאני רואה אחד," גערה. "כמעט עטתי עליו".
"מה קרה אחר כך?".
"סיטס לא הסכים, והוא ובחוריו איימו על קירדס באקדחים שלופים שיגלה מאיפה הזהב," ליז עצרה ושוב בכתה. "קירדס הרג את המתנגדים לו בדרכים של עינוי, את האחרים הוא הפנט. זה היה נורא!".
עיניה של ליז נפערו וכוס התה נפלה מידה על הרצפה. היא לא נשברה.
ליז רעדה והחווירה. ראיין לא ידע מה לעשות אז חיבק אותה וניסה לחמם אותה.
"ששש… את בטוחה עכשיו. זה נגמר".
ליז סדרה את נשימתה והתנתקה מהחיבוק "אני בסדר".
"עזרת לי מאוד," אמר ראיין. "אדאג שהדייט הבא יהיה פחות הזוי".
ליז צחקה. פתאום היא הרגישה קרובה אל ראיין, יותר מדיי קרובה…
ברפלקס לא מודע עטתה ליז על ראיין, אחזה בראשו בשני ידיה ונישקה אותו נשיקה ארוכה.
ראיין הופתע ולכן שלח את ידיו להתנגד לליז, אך ברגע האחרון בחר במקום זאת להצמיד אותה אליו, והרפה את גופו.
ליז כבר לא הרגישה את הקור שמילא אותה קודם…
–*–

קירדס ישב על כיסא בחדר העסקים של סיטס, שהסריח מגופות המתים, בשעה ששלושת משרתיו החדשים הגיעו "הבחורה הצליחה לברוח, אדוני," אמר אחד מהם. "ואנחנו גם לא יודעים את שמה – אין לנו מושג היכן לחפש".
קירדס נאנח בזמן שהבחור שדיבר החל להיחנק ותוך מספר שניות נפל מת על הרצפה.
קירדס הביט על הבוץ שבצד החדר. הוא עצם את עיניו ולחש כמה מילים בשקט. תוך כדי כך הבוץ החל ללבוש צורה לאדם שזעק מכאב.
"הרגע, בחורי," אמר קירדס והתקרב אליו. לא אעשה לך כלום".
"תתרחק ממני!" קרא אלכס בפחד.
קירדס פער את עיניו והביט בו ישירות. אלכס נרגע.
"מצטער, אדוני," אמר אלכס. "במה אוכל לשרת אותך?".
"הנה בחור כלבבי" צחק קירדס
–*–

"אני שוב משועמם," אמר ראמפ. "אני לא אוהב להיות בייביסיטר".
""אם המכשפה ההיא לא תבוא בקרוב – אני אהרוג אותה!" אמרה טורי ונגעה בניצב חרבה.
"הירגעו," אמר קיילי שישב בצד ואכל משהו שהאחרים לא הכירו. "שליטה בדחפים היא דבר חשוב. מבדילה בינינו לבין חיות".
"נמאס לי מהפילוסופיה/פסיכולוגיה שלך קיילי," אמרה טורי. "יש לי דחף לגרום לך להקיא את מה שאתה אוכל!".
"מה זה בכלל?" שאל ראמפ.
"נזיד עם גחליליות צעירות".
"איכס" קראה טורי וקבס עלה לה בגרון.
"עכשיו גרמתי לך להקיא" חייך קיילי.
דמות מוכרת נכנסה לחדר והתיישבה על כיסא. הדמות סרקה את פני הנוכחים.
"מה שלום האורחת שלנו?" שאלה נורה.
"כמו שהורית לנו- בריאה ושלמה," פיהק ראמפ. "הבאת את מה שהבטחת?".
נורה הוציאה מחגורתה שק עם מטבעות זהב נוצצות והשליכה אותו אל ראמפ.
ראמפ תפס אותו ובחן כל מטבעה – כל המטבעות היו אמיתיות.
"יש לי עוד משימה עבורכם, בתשלום משולש מתשלום זה לכל אחד מכם," אמרה נורה. "אם תהי מעוניינים".
"אני אשמח לשמוע" אמרה טורי.

המשך יבוא…