שלטון האש – פרק ג’

לפרק הקודם

שלטון האש – פרק ב’

—

קייס קיוותה שזה לא יקרה.
כל הכפר היה הרוס ומעלה עשן, השדות המגודלים היו תלושים, העצים היו חרוכים, הכול היה שרוף!
ריח מסריח בלתי נסבל הגיע מפינה רחוקה וקייס צעדה למקור הריח.
פתאום היא הרגישה כאב ברגל השמאלית שלה והיא נפלה על ברכיה.
משהו חד ננעץ בכף הרגל.
קייס קראה בכאב וקיללה את עצמה על חוסר הזהירות שלה.
היא המשיכה (מדדה) לכיוון הריח.
כפי שהיא חששה – ערימת גופות.
קייס סרקה אותם – הגופות היו בני אנוש משני המינים ובכל הגילאים.
היאשלחה את ידה לעבר חרבה.
'יכול להיות שמי שעשה את זה עוד כאן'.
עכשיו הבחינה קייס שהיא לא לבשה את בגדי המסע שלה אלא בגדים שונים, כאלה שהיא אף פעם לא תרשה לעצמה.
והיא גם לא רצתה שיהיו לה כאלה בגדים.
תוך כדי כך מחשבות, היא הרגישה שהאוויר סביבה הלך והתחמם.
בשלב כלשהו קייס שמה לב שהיא ממש מזיעה!
להבת אש ענקית פרצה מהאדמה סמוך לגופות, ורוח חזקה פתאומית הפנתה את הלהבה לכיוונה.
קייסנדרה צעדה לאחור ומעדה.
היא שוב הרגישה בכאב ברגל, אי אפשר לברוח.
"טוב…", אמרה לעצמה, "אף פעם לא חשבתי שאמות בצורה כזאת…".
"קייס!" היא שמע קול זועק.
פרצוף ענקי התגלה מתוך הלהבות והביט אליה בכעס.
"למה עשית את זה קייס?" שאל הפרצוף והתקדם לעברה. האוויר נעשה חם יותר מרגע לרגע.
"למה?" הפרצוף זעק ועטף אותה בלהבות.
קייסנדרה צרחה ובאופן לא מודע ניסתה לשלוף את חרבה ולהצליף במה שלא יהיה ששורף אותה.
—
קייס התעוררה לתנוחת ישיבה, כשכרית חצי קרועה אחוזה בידה בהתגוננות, משומשת בתור חרב.
"אוף! החלום הזה אף פעם לא יעזוב אותי?!" היא שאלה בקול, מקווה שמי שאחראי על החלומות יקשיב.
קייס סקרה את הסביבה במבטה.
היא ישבה על מיטת עץ מפוארת ואלגנטית, כנראה של מישהו עשיר.
הכריות, שהיו מלאות מנוצות (שחלקן מפוזרות סביב המיטה), היו לבנות־צחורות, עטופות בסדין נקי של פסי תכלת לבן.
קייסנדרה מיששה את המזרן.
היא לא זיהתה את הסוג, אבל הוא היה מאוד נוח והוא היה עטוף בסדין עם ציור של פרחים מכל הסוגים.
מסביב למיטה היו וילונות בד, סגורים כרגע, בצבע אדם צהוב, שגרמו לה תחושה שלא חשה ממזמן.
'מה התחושה הזאת'?
בכל צד מהמיטה היו עמודי שנהב משנהב שתמכו בתקרה גבוהה, שעליה חרות ציור לא ברור.
קייס פתחה את הווילונות והביטה על החדר בו הייתה.
כמו שחשבה – גם החדר מפואר.
בצדי החדר היו עציצים משיש, בהם פרחים צבעוניים, וחלון מרפסת גדול תפס קיר שלם.
אבל – אין דלת! לעזאזל!
קייס שנאה את המקום הזה!
כלא מזהב.
היא לקחה עציץ והעיפה אותו על החלון – העציץ נשבר והחלון אפילו לא נשרט!
דלת התגשמה משום מקום ונשמעה נקישה, קייסנדרה חיפשה נשק.
'זאת הפעם האחרונה שאני נלחמת בעזרת כרית!' הבטיחה לעצמה.
"אני יכולה לפתוח?" נשמע קול נשי מהצד השני של הדלת.
"כן! אפשר!" אמרה קייס והכינה את הכרית לחבטה.
הדלת נפתחה וקייס חבטה בכוח – ונעצרה באמצע.
"למה באלימות? זה לא נאה לליידי!" אמרה ננסית שהופיעה בדלת, עיניה בורקות בוורוד.
"נתיישב על המיטה ונסדר אותך, טוב?" אמרה הננסית בקול הנעים.
קייסנדרה לא יכלה להתנגד, הגוף שלה פשוט זז מעצמו, מקשיב לציווי הננסית ושניהם התיישבו על המיטה.
"אני שונאת קסמים!" הכריזה בפעם המיליון (אולי יותר, היא הפסיקה לספור ממזמן).
הננסית הוציאה מסרק משום מקום, וסירקה את שיערה הארוך והשחור של קייס.
אחר כך צץ סבון ריחני משום מקום (כמובן…) והננסית רחצה את קייס ונתנה לה להתלבש מאחורי וילון (שכמובן צץ במרכז החדר).
"עכשיו את יפה! ממש ליידי אמיתית!" אמרה הננסית ומחאה כפיים למראה קייסנדרה.
קייסנדרה הביטה בעצמה בייאוש.
היא לבשה שמלה גותית סגולה עם חגורה גדולה, והרגישה ממש מגושמת.
"עכשיו, נלך לחדר המלוכה של המלך הווארד. הוא ביקש לראותך בדחיפות" אמרה הננסית ופתחה את הדלת.
"הווארד?!", התפלאה קייס והרימה גבה, "שהטיפש יסתדר לבד עם הבעיות המלכותיות שלו…".
קייס סטרה לעצמה.
"שלא תעזי לדבר כך שוב על המלך! הבנת?" הזהירה הננסית והביטה בקייס בפרצוף חמור, "חבל שאין לנו זמן ללמד אותך גם איך להתנהג כמו ליידי, ולא רק להיראות כמו אחת", היא הביטה בקייס שנגעה בלחי הפגועה, "אנחנו הולכות עכשיו".
"אוף! אני שונאת קסמים!" אמרה קייס שוב בזמן שהיא מאולצת ללכת בעקבות הננסית.
הדבר שהכי גרוע היה שהיא עדיין שמעה, את הקול צועק בראשה.
"למה עשית את קייס?"
"למה?"
–*–
קירדס פקח את עיניו.
מה זה המקום הזה? מה זה הרעש הזה?
אורות צבעוניים מעמודים גדולים האירו לאורך כל הרחוב, קולות מוזרים נשמעו ממקומות, מעליו עפה ציפור ענקית.
קירדס הביט סביבו, הוא עמד מאחורי שטח מוקף גדר עם חבל צהוב, שעליו היה שלט עם כתב לא מוכר.
"היי! אתה! עצור והרם ידיים!" צעק מישהו לעברו, שלף סוג של חפץ מוזר מחגורתו ורץ להיכן שקירדס ישב,
"אתה עצור בעוון כניסה לאזור אסור!" אמר האיש.
"עצור?!" התכעס קירדס והצביע על האיש.
ברק יצא מאצבעו של קירדס ופגע באיש, האיש התנדף תוך רגע.
"אף אחד לא יעצור אותי!"

–*–
סדריק פקח את עיניו.
הוא שכב על הרצפה של חדר חשוך, אי אפשר היה לאפיין את המקום, הכול היה הרוס.
"מה קורה כאן? יש כאן מישהו?" קרא סדריק בקול.
רעש חריקה מצמרר נשמע מהצד השני של החדר.
סדריק הרים את את מבטו לעבר מקור הקול ואחר כך נבהל וצעק:
"ד…ד…ד…

המשך יבוא…

לפרק הבא

שלטון האש – פרק ד’