שלטון האש – פרק א’

דלת החדר האפלולי והמאובק נפתחה בחבטה מרעידה.
"הם לא מבינים שום דבר! אין לזקנים השוטים האלה שום שאיפות!" אמר לעצמו הגבר שנכנס לחדר.
האיש הסתובב בחדר, מחשבותיו מתרוצצות במוחו כמו דבורים בכוורת.
"איני זקוק להם!", אמר שוב ואגרף את ידו הימנית. "העושר והכוח יהיה רק שלי! הם יתחרטו שסירבו להצעתי!".
האיש ניגש לעבר שולחן עבודה עשוי מהגוני, עליו היה מונח ספר בעל כריכה ירוקה – אפורה.
עכשיו, ליד החלון המואר באור הירח המלא, היה אפשר לראות את האיש יותר בבהירות:
האיש היה אדם צעיר בגיל ה-30 המוקדמות, ונראה זקן מידי לגילו.
קמטים הופיעו במצחו, שיערו כמעט כולו היה לבן ועיניו הביעו מחסור רב בשינה.
האיש כנראה לא השקיע עבודה רבה במראהו.
שיערו היה מפוזר עם זקן פרוע, וציפורניו לא קוצצו כבר המון זמן.
הוא לבש גלימה אפורה ומאובקת וענד על אצבעו טבעת כסף ישנה, שהיה יכול ביום זה למכור אותה בפחות מ-10 דרכמות לפי המראה שלה.
אבל כל זה לא היה מפריע לו כרגע.
האיש התיישב על כיסא שהיה ליד השולחן, ופתח את הספר אותו חיפש במשך רוב שנות חייו, מדפדף מעמוד לעמוד.
"איזה עמוד זה היה?" תהה בקול.
הוא מצא את מבוקשו והלך יחד עם הספר אל מרכז החדר.
האיש הרים את ידו השמאלית שלא החזיקה בספר, ומשום מקום הופיעו 5 נרות שעווה.
הוא החל לקרוא בלחש מתוך הספר, עמוד אחרי עמוד, והנרות התרוממו באוויר והסתובבו במעגל סביב האיש ללא הפסק.
לאחר שנוצר מעגל אש סביבו, התחיל האיש לזמר בקול רם את המילים מהספר, והנרות הסתובבו במעגל במהירות גוברת וגוברת.
האיש הזיע מאוד כאילו היה חולה עם חום קודח, למרות זאת חייך בניצחון והמשיך לזמר, רואה רק אש סביבו.
לבסוף צרח האיש באימה!
–*–

"קומו, בואו בהמוניכם! דברים שלא ראיתם מימיכם מתרחשים כאן!"
קומץ האנשים שהיו באותו שוק הירקות, ניגשו לראות מי מפריע ליום המסודר שלהם.
היחידים שבאו מרוב התרגשות וציפייה, היו ילדים קטנים עם אימותיהם ושני זקנים יחד עם העובדים הזרים שלהם, שיצאו לנשום אוויר ביום סתווי זה.
על מספר ארגזי עץ שאורגנו כבמת מופע אראעית, עמד נער כבן 30, לבוש בבגדים מהודרים (שכלל לא התאימו למידה שלו).
לידו הייתה מונחת מזוודה שחורה, ובידו החזיק מטה קטן ושחור.
"שמו הוא – שון המדהים! קוסם שטייל בכל העולם וראה נפלאות לאין שאור! ו…".
"כן, כן, שמענו עליך… אתה מוכן כבר לעוף מכאן! יש לי לקוחות!" אמר איש שמן שבא, כנראה, לסיים את ההופעה שכלל לא התחילה.
"אבל אדוני, אני מביא אל חנותך לקוחות! ראה" הצביע שון על האנשים שהתקבצו כדי לצפות בתגרה.
"לקסם הראשון שלי," המשיך שון ללא לקבל אישור ממוכר הירקות, "אני זקוק למתנדב ומתנדבת מהקהל".
כמה אנשים הצביעו, שון בחר בחור ובחורה מהקהל והם עלו על הבמה.
שניהם היו בגיל ההתבגרות המאוחר.
הבחורה הייתה גבוהה ודקת גזרה, ובעלת שיער שטני קצר, היא נראתה אדישה לכל מה שקורה.
הבחור היה מנומש, גובהו נמוך מעט. הוא היה צנום בעל שיער עורב קצר, וממש נראה שהיה רוצה לקבור את עצמו במקום להיבחר.
"אז, נתחיל עם הגברת היפה," אמר שון, "מה שמך?".
"שמי הוא רובי רונין" אמרה הבחורה.
"שם יפה לבחורה יפה" אמר שון, "מחיאות כפיים לרובי!".
כמה ילדים מחאו כפיים.
"ומה שמך, חבר?" שאל שון את הבחור.
"ס..ס… ס…סדריק פליימס" אמר הבחור בגמגום.
"מחיאות כפיים לסדריק!" קרא שון.
אף אחד לא מחא כפיים…
"נתחיל מקסם פשוט, שלימד אותי חכם נודד בהודו הרחוקה – היעלמות!" קרא שון.
זיקוקים יצאו מ"השרביט", והקהל השמיע קול מסוים שנשמע כמו שיעול.
שון הוציא מהמזוודה גלימה אדומה ונתן אותה לרובי.
"בבקשה, יפתי, שימי את הגלימה על סדריק האמיץ שלנו" ביקש שון.
"אבל, לא…" היסס סדריק לפני שכיסתה אותו רובי.
"הוקוס פוקוס ביליבוקוס," אמר שון והתרכז, מכוון את השרביט לסדריק. "שסדריק ייעלם מעל הגלובוס".
"הלוואי שבאמת היה כך" אמר סדריק לעצמו.
רובי צרחה!
הגלימה התלקחה באש עד לעפר יחד עם סדריק.

המשך יבוא…

לפרק הבא

שלטון האש – פרק ב’