שלח לי מלאך- פרק 6- יחסים
לאחר כמה דקות בחוץ סיירה החליטה לשוב אל תוך הספינה. כאשר עברה ליד החדר שבו היא ואלכסיס ישנו היא שמעה קולות בכי עמומים ונשימות מהירות.
"אלכסיס?" היא שאלה כאשר נכנסה אל תוך החדר. היא ראתה את אלכסיס שכובה על מיטתה כשפניה בתוך הכרית, והיא בוכה לתוכה.
"אל, מה קרה?" היא שאלה בדאגה.
"עזבי אותי." אלכסיס ביקשה ממנה.
"את יודעת שאני תמיד כאן כדי להקשיב לך." סיירה אמרה בחיוך. אלכסיס הרימה אליה את ראשה. היא התיישבה על המיטה והחזיקה את הכרית שלה כאילו הייתה בובה.
"זה יוקי. הוא אמר לי שאני בדיוק כמו שאר בני העם שלי ושאני לא ראויה להיות אחת מהנבחרים." הסבירה.
סיירה נאנחה בייאוש ובכעס. "האידיוט הזה. לפעמים אני פשוט מתחרטת שלא סילק אותנו וזהו." היא קמה על רגליה בנחישות.
"את לא מתכוונת-" אלכסיס החלה לחשוש.
"בדיוק זה. אני אראה לו מה זה לומר דברים כאלה על חברה שלי." היא יצאה מהחדר וטרקה את הדלת אחריה.
"לא הייתי רוצה להיות במקומו." אלכסיס מלמלה לעצמה והסתירה את החיוך מאחורי הכרית.
לאחר כמה דקות של שהייה בחדר ושל מחשבות סרק, הדלת נפתחה.
"סיירה?" אלכסיס שאלה.
"לא, לא ממש." מבעד לדלת עמד יוקי. על פניו מבט מיואש. אלכסיס הביטה בו בכעס והסיטה את ראשה.
"אני- אני מצטער על מה שאמרתי לך קודם." הוא אמר והשתדל שלא להביט בה.
"מה היא עשתה לך?" שאלה.
"החברה שלך מרביצה חזק." הוא ענה ושפשף את לחיו בכאב. "והיא גם יודעת לשכנע."
אלכסיס גיחכה מאחורי הכרית. "לא כדאי לך להתעסק איתה."
"הבנתי את זה." הוא אמר וגיחך גם הוא.
היא הביטה בו לפתע במבט רציני. "למה אתה כל כך שונא את העם שלי, יוקי?"
למשמע מה ששאלה פניו הפכו לקודרות. "לפני- לפני שנתיים, כנופיה של מלאכי אופל פלשו לכפר שלי. ו- והם- רצחו את ההורים שלי." הוא לא ידע למה סיפר לה את זה. הוא היה יכול לשקר או פשוט לא לענות, אבל הוא הרגיש שיש בכך צורך.
"א-אני מצטערת." אמרה אלכסיס בעצב גם היא.
"את לא צריכה להצטער, את לא עשית את זה." זו הייתה הפעם הראשונה שהיא שמעה אותו אומר משהו שהיה נשמע לה הגיוני, ולא ממש מתאים לו. "כנראה שהייתי צריך לספר את זה למישהו מתישהו. לא ציפיתי שזו תהיה את."
"אני לא ציפיתי שתתקשר איתי בכלל." אלכסיס הודתה.
"אני מניח שעלייך אני יכול לסמוך. אחרי הכל, אם היית רוצה, היית הורגת אותי כשעוד נפגשנו."
"זה מה שאתה חושב עליי?" היא שאלה.
"זו הייתה סוג של מחמאה." הוא השיב.
אלכסיס נדה בראשה.
"אז אני מניח שלא." הוא נאנח במבוכה.
סיירה עמדה מאחורי הדלת והקשיבה ללא הצלחה. הדלת חסמה רעשים, זה היה בלתי אפשרי לשמוע מבעדה, אבל היא ניסתה בכל זאת.
"סיירה?" ג'סי עבר במסדרון וראה אותה.
"לא קרה כלום. בכלל לא ניסיתי לצותת." היא אמרה בפאניקה והסתובבה לעברו בחיוך מיתמם.
"כן, מאוד לא חשוד." הוא השיב בציניות.
"ששש, אני מנסה להקשיב." אמרה סיירה ושמה את אוזנה על הדלת.
"זו דלת אטומה, את לא תשמעי כלום." הוא אמר. "למה את מנסה להקשיב?"
"הכרחתי את יוקי לבקש סליחה מאלכסיס." היא הסבירה בזמן שניסתה בכל מאודה להקשיב.
"סיירה, זה לא ישר לעשות דבר כזה." ג'סי אמר בכעס.
"אני לא שומעת כלום. אתה חושב שאולי-" סיירה החלה לצחקק לעצמה.
"סיירה, זה לא בסדר לחשוב ככה על חברים שלך." ג'סי מיהר למשוך אותה מהדלת.
"מי אמר שיוקי חבר שלי?" אמרה.
"את יודעת למה התכוונתי." ג'סי נאנח.
קול פיצוץ ורעד חזק הגיע מהסיפון העליון. ג'סי וסיירה נבהלו כהוגן. "מה קורה?" היא שאלה בבהלה.
"הרגשת את זה?" יוקי שאל את אלכסיס בבהלה. היא הנהנה. "בואי." הוא תפס בידה, ושניהם רצו אל מחוץ לחדר, מתעלמים מג'סי וסיירה שעמדו לידם.
"אלו לא היו ג'סי וסיירה מחוץ לחדר?" אלכסיס שאלה בזמן שרצו.
"זה לא חשוב עכשיו!" הוא ענה באדישות.
"אני רק שואלת את עצמי, למה הם היו שם?" אלכסיס המשיכה בשאלות שלה. הפעם יוקי לא ענה. "ולמה אתה מחזיק לי את היד?" היא הוסיפה וסומק לא רצוי הופיע על לחייה. יוקי הסמיק גם הוא ושחרר את אחיזתו ממנה. הם המשיכו לרוץ אל הסיפון כאילו לא קרה כלום.
רק שלא- שלא יהרסו לי את זה. הוא חשב לעצמו.
הם הגיעו לסיפון אחרי ריצה קצרה. להפתעתם חיכה להם שם מלאך צעיר בעל כנפי עטלף שחורות וגדולות. עיניו ושיערו היו שחורות והוא חייך אליהם בשמחה. הוא לבש בגדים שחורים ואפלים, בניהם מעיל עור ארוך.
"אתה-" כשיוקי הסתכל על פניו הוא החל להריץ מחדש את אותן תמונות בראשו. הוא נזכר באותן מראות מלפני שנתיים. כל הבתים ההרוסים, העצים השרופים, הגופות שהיו מפוזרות בכל מקום, הדם על האדמה, וגופותיהם של אביו ואימו שרועות לרגליו. אבל היה עוד משהו. עוד מישהו. מלאך שחור בעל כנפיים ענקיות, עם מבט רצחני על פניו שהיו מכוסות בדם, כמו שאר גופו. זה היה הוא.
תגובות (2)
אוקי אוקי אוקי.
הפרק היה יפה, הקרבה שנראתה בין הדמויות לא תיתכן בשלב כזה של ההכרות, אלא אם כן חסרים לי 2-3 פרקים. עכשיו כשאני חושבת על זה אין עדיין סיכוי להתאהבות כי זה אמור לקחת זמן מינימלי של שבוע להחליט שמחבבים מישהו בצורה הזאת, מכאן ללאהוב יש דרך ארוכה.
הבטחון של אלכסיס שסיירה מנוגד לאופי שהוצג עד עכשיו, והדרך שהיא נפתחה בפניה.
הקטע עם ג'סי וסיירה היה אמין, וגם הקטע עם יוקי ואלכסיס, אבל ההתחלה בשיחה שהייתה ממש לא אמינה ממש הפריעה לי.
היחסים בין הדמויות נעים מהר מידי, ביחס להתרחשות עלילתית שנעה בקצב בנכון.
המשך
אני אנסה לנסות להוסיף כמה קטעים לפני ככה שזה ישמע אמין יותר. את צודקת, זה באמת לא הכי הגיוני מבחינת הקצב, אבל תחשבי על זה שכתבתי את זה בכיתה ו' חחח אז זה יחסית לא הכי מפוברק. תודה על הביקורת המשך בקרוב :)