שלח לי מלאך- פרק 4- נער האש- משוכתב!

סיירה פקחה את עיניה ולא ראתה דבר, מלבד חושך מוחלט. אחרי כמה דקות בהן העיניים שלה התרגלו לאותו חושך, היא הצליחה לראות כמה דברים מסוימים.
היא הביטה מסביבה והצליחה לזהות גופה של בחור. סיירה נגעה בו והרגישה חום נעים. הוא לא מת, זו הייתה הקלה. היא זיהתה אותו לפי שיערו הבהיר, זה היה ג'סי.
היא חייכה לעצמה מהידיעה שהוא עדיין בחיים. אך אז עלתה בראשה השאלה- כמה זמן הם כבר פה? היא התעלפה והיא לא יודעת לכמה זמן. יכול להיות שעברה שעה, או אולי שעתיים או אפילו כמה ימים.
סיירה הביטה בג'סי שוב. או יותר נכון, ניסתה להביט. החושך הפריע לעיניים שלה, אך לאחר ניסיון חוזר, היא הצליחה לראות את פניו ולזהות אותו בוודאות.
אתה דווקא די חמוד כשאתה מחוסר הכרה ככה, היא חשבה לעצמה אך מיד התעשתה על המקום.
"על מה אני חושבת? זה בחיים לא ילך, אפילו אם שנינו נרצה. ומי בכלל אמר שאנחנו רוצים? אני חייבת להוציא את המחשבות האלו מהראש שלי" סיירה אמרה לעצמה בקול שלפתע העיר את ג'סי.
"ס-סיירה? למה את צועקת ככה?" שאל ג'סי בקול חלוש. למזלה של סיירה היה חושך מוחלט והוא לא ראה אותה מסמיקה.
"הא, זה שום דבר, באמת." היא הכחישה, אך למרות זאת, ג'סי ידע שהיא משקרת.
"בסדר, אז זה שום דבר. איפה אנחנו?" הוא שאל באדישות והתרומם לתנוחת ישיבה.
"אתם בממלכה שלי, כמובן." נשמע קול לא מוכר קורא מתוך החשיכה. חץ אש בוער עבר מעל ראשם במהירות והדליק את כל המנורות שהיו בחדר.
האור שנדלק בחדר סנוור את שניהם בחוזקה. אחרי שהעיניים שלהם התרגלו שוב לאור, הם הרימו את ראשם לדובר אליהם. זה היה בחור צעיר, בגילם. שיערו היה שחור ועיניו חומות עם גוון אדמדם.
"מה? מי אתה?" שאלה סיירה כשהבחור הביט בה בהתנשאות וזעם.
"אני זה שצריך לשאול אתכם את השאלה הזאת. מי אתם שהעזתם להיכנס לכאן?" הוא אמר בקול זועם.
"מה קורה כאן?" נשמע קולה של אלכסיס שרק עכשיו התעוררה. היא הביטה בנער בבלבול, עדיין לא מבינה מה קורה סביבה.
"הא, הבנתי. אתם עובדים בשביל מלאכי האופל." אמר הנער במעין עוינות מסוימת.
"מה? על מה אתה מדבר?" שאל ג'סי. הוא התחיל להרגיז אותו מאוד. כל מי שמכיר את ג'סי יודע שיש לו לב טהור, הוא לעולם לא ירצה לפגוע במישהו, ובטח שלא ייתן למלאכים אחרים לשלוט בו. העובדה שהבחור הזה חושב ככה- הוא לא היה יכול לסבול את זה, אך הוא שמר על איפוק. עדיף שלא יתפרץ, לא כאן ולא עכשיו.
"מי שעובד בשביל מלאכי האופל הוא האויב הנצחי שלי. אף אחד לא יעצור אותי מלהגן על העולם הזה." הוא אמר בנחישות והוציא את חרבו מהנדן.
"נראה לי שקרתה כאן אי הבנה. אנחנו לא עובדים בשביל-" סיירה נקטעה על ידי ג'סי.
"חכה שנייה. אמרת להציל את העולם? על מה אתה מדבר?" אמר ג'סי.
"על זה אני מדבר." הבחור הפשיל את שרוולו הקצר וחשף לפניהם את ציור כוכב השטן שהיה מסורטט על הכתף שלו.
"לא ייאמן. נדמה לי שמצאנו את הנבחר הרביעי." סיירה לחשה לעבר ג'סי.
"אל תמהרי לשמוח, סיירה. יכול להיות שהוא עובד עלינו." ג'סי לא מיהר להאמין לו.
"אל תהיה כזה, באמת. אני בטוחה שהוא דובר אמת." סיירה קמה על רגליה וחייכה אל הבחור בחיוך אופטימי. "אנחנו גם חלק מהנבחרים, תראה." היא הוסיפה והושיטה אליו את ידו וחשפה לפניו את סמל הכוכב שלה.
הבחור היה נראה כלא מאמין למראה עיניו. ג'סי הציג לו גם הוא את הסמל שלו, וכך שם אלכסיס.
"אני מבין." הוא אמר לבסוף וסומק של בושה הופיע על לחיו. "אני מצטער."
"אנחנו סולחים לך." אמרה סיירה. "אז, איך קוראים לך?"
"יו-יוקי. אני מלאך להבה." ענה יוקי.
"אני סיירה, ואלה הם ג'סי ואלכסיס." היא הציגה את עצמם לפניו.
"אפשר לשאול איך הספינה הזאת שטה? היא נראית הרוסה לגמרי." שאלה אלכסיס כאשר נעמדה על רגליה.
"היא לא באמת הרוסה. זו רק הסוואה כדי שאף אחד לא ייכנס לכאן." ענה יוקי.
"מה יש בספינה הזאת בכלל?" שאל ג'סי.
"הרבה דברים, המון מכשירים טכנולוגיים מיוחדים, בין היתר. כאלה שאסור שיפלו לידיים הלא נכונות." הסביר.
"אז עכשיו כשאנחנו בצוות שלך- אנחנו בצוות שלך, נכון?" שאלה סיירה.
"אני מניח שיהיה טיפשי מצידי לסלק שלושה נבחרים מהספינה שלי." הוא השיב לה.
"יופי, אז, נוכל להישאר כאן?" היא חייכה.
"כן. כן, אני מניח." יוקי השיב, אך על פניו היה ניכר שהוא פחות מרוצה מהרעיון. הוא עיקם את מבטו אל עבר אלכסיס, אך הסיט אותו מיד. למרות זאת, היא שמה לב לכך, והיא לא אהבה את הדרך בה יוקי מביט בה.