שלח לי מלאך- פרק 37- סליחה (פרק אחרון!)

הוטארו וקווין חזרו לארמון של האדון האפל. על פניה היה חיוך שליו צבוע אדום ועל פניו ארשת פנים חסרת אונים ומבוהלת. היא ניגבה פעם נוספת את פניה מהדם שהכתים אותה וחיכתה להכרת התודה של האדון כאשר תספר על הצלחתה.
"הא, חזרתם." סת' הופתע מהמהירות בה שבו. הוא עדיין לא הספיק להתלבש מחדש אחרי המקלחת שעשה לעצמו.
"אתה התקלחת בזמן שביצענו את המשימה?" הוטארו שאלה בעיניים מכווצות.
"את רוצה שאהיה מסריח ומלוכלך ברגע הגדול? נו, באמת." הוא גלגל את עיניו ומיהר ללבוש את החולצה השחורה שנחה על הכסא.
"כן, בקשר לזה-"
"זה יקרה בקרוב." הוא חייך אליה. "בערך, עכשיו."

אלכסיס הייתה הראשונה להתפרץ לאולם הגדול בארמון שהיה חסר שמירה. הם ציפו לבואם והם רצו שיגיעו. היא הייתה כעוסה כל כך ממה שקרה, וכשצפתה במלאכים שעמדו מלפניה, לא ידעה במי לפגוע קודם- בהוטארו או בקווין?
סת' פנה לעזוב את האולם ולהותיר אותם להילחם זה בזה עד שיוכל לממש את התוכנית שלו. כל מה שעליו לעשות היה לקרב את כל הנבחרים מספיק כדי שחלקי האנרגיה שלהם ישתלבו זה בזה ויזמנו את מלאך הפגסוס החדש.
הוא חיפש את ווילס, אך התקשה למצוא אותו. הוא חיפש בכל מקום והתחיל אף לחשוד. החדר האחרון בו לא חיפש, היה החדר השמור שלו.
"ווילס?" הוא שאל בכל זאת, אף על פי שלא האמין שהוא באמת שם. הדלת הייתה פתוחה והוא כיווץ את עיניו בחשד. "ווילס!" הוא פתח את הדלת לרווחה וראה אותו עומד שם, מחייך. הוא החזיק בכדור הבדולח שעד לפני רגע נח על פודיום באמצע החדר.
"תעזוב את זה. אין לך מושג מה זה עלול לעשות." הוא הזהיר אותו.
"דווקא כן." ווילס השיב. "אני יודע מה זה." הוא סובב את הכדור על אצבעו. בכל רגע היה נראה כאילו הוא עומד ליפול ולהתנפץ על הרצפה.
"אל תעשה את זה!" סת' פגע בו עם קרן אנרגיה שהטיחה אותו על הקיר. הוא תפס בכדור הבדולח בשתי ידיו לפני שפגע ברצפה. ווילס נשען על הקיר והסתכל עליו מלמעלה. סת' התקרב אליו ונאנח באכזבה. "הייתה לי הרגשה שאתה מבלף." הוא אמר.
ווילס חייך. "כן, ברור." הוא השיב בזלזול.
סת' הוציא מנדן חגורתו את הלהב החד שלו וכיוון אותו לצווארו של ווילס.
"אתה לא תהרוג אותי." ווילס אמר בביטחון.
"אבל אני יכול להכאיב לך. מאוד." השיב. "יש לך משהו אחרון לומר לפני שאשתמש בך בשביל הרגע הגדול?"
"דווקא כן." ווילס המשיך לחייך. "לעולם אל תבטח במישהו שהורג אנשים למחייתו."
סת' התמוטט עליו כשהוא שוטט דם. מבעד לגופו יצא ניצב קרח שווילס יצר מבלי ששם לב. הוא פגע ישר בליבו והרג אותו. העין שלו שרפה מאוד לפתע. הוא השליך את סת' ממנו והסתכל על כדור הבדולח הסדוק. הוא התרומם על רגליו ותפס בו. הוא השליך אותו על הקיר ושבר אותו לרסיסים. קרני אור הופיעו מבעד לסדקים וחשפו לפניו את שני הרוחות שהיו כלואות בתוכו.
ווילס חייך בשמחה מתונה כשראה את חברו הטוב מולו.
העין שלו שרפה עוד יותר. היא כאבה מאוד. כאבה כל כך עד שלא הצליח לשמור על איפוק וצרח באימה.

כל הנבחרים צעקו בכאב. כל כוכבי השטן שלהם שרפו כשנעלמו מגופם.
"מה- מה קורה?" סיירה שאלה בכאב.
"א-אני לא- יודע." ג'סי השיב לה בקושי.
הלומת אור מתפרצת סיימה לבסוף את המלאכה, והותירה אותם מלאי הקלה כשהכאב החד בגופם נעלם בבת אחת. הוטארו עדיין עמדה והביטה בכולם בבהלה מלמעלה. לאחר שהצליחה להירגע, אלכסיס הצליחה להרים את מבטה אליה. היא פרשה את כנפיה ותקפה אותה בכוח.
"את תשלמי על מה שעשית!" אלכסיס החלה להרביץ להוטארו בכל כוחה, אך נמנעה מכך לפתע כשקווין תפס והרחיק אותה ממנה. "עזוב אותי כבר!" היא קראה בעצבנות.
"לכס, תקשיבי-" הוטארו ניסתה לומר לה.
"אל תקראי לי ככה! את-"
"אייס חי." היא השיבה.
"את משקרת!"
"לא, אני לא. תראי." היא הוציאה מכיס חגורתה מכשיר מסכי, הדליקה אותו והשליכה אותו אליה. אלכסיס הסתכלה בבלבול על המסך הקטן וראתה את בן דודה, אייס, ואת קים מוסרים לה שלום.
"מה-"
"היי, לכס!" אייס הוכיח לה שהוא באמת עומד מצידו השני של המסך בקריאתו. "אני מצטער שהדאגתי אותך ככה, הא." הוא גיחך.
"אני לא מבינה." היא אמרה בשקט.
"זה נגמר. תודה לי." ווילס הפתיע אותם כשירד בגרם המדרגות הגבוה אל תוך האולם. כולם סובבו את מבטיהם אליו. "אין יותר אפלה, ואין יותר נבחרים. אתם יכולים לנצל את הזמן הזה כדי להשלים חוויות."
"על מה אתה מדבר?" סיירה שאלה כלא מאמינה.
"סיפור ארוך. אל תיכנסו לזה." הוא השיב.
מתוך המכשיר של הוטארו נשמע קולו של קים. "נהדר, חכו כאן." המסך התכווץ והשחיר ותוך זמן קצר אייס וקים הגיעו גם הם לאולם. הוטארו קמה על רגליה ורצה לחבק את קים בשמחה. אייס רץ אל אלכסיס במהירות, והיא חיבקה אותו בחוזקה.
"מישהו יכול להסביר כדי שנבין?" סיירה שאלה שוב בעצבנות.
קים נאנח. "זייפנו את הרצח שלנו כדי שהאדון יחשוב שאין לו איום." הוא הסביר. "הוטארו ואני קיבלנו מכתב מהמסדר ובו הצעה לעזור לסיים את המלחמה.
"המסדר?" סיירה שאלה.
"הכל כתוב בספר." ווילס התערב והזכיר להם את המתנה שהעביר להם בעקיפות. "אני הולך." הוא פנה לדלת הכניסה הרחבה.
"חכה רגע." סיירה התקדמה אליו. "מה הקטע שלך?"
"לעולם לא תדעי." ענה. "וחברה שלך מסרה לך להתראות ושהיא גאה בך." הוא הסתובב ויצא מהארמון, במשפט אחרון שהסביר לסיירה את מה שרצתה באמת לדעת.
דמעה אחת זלגה מעינו של קווין. "אלכסיס?" הוא פנה אליה בשקט. היא הסתובבה אליו לאט ולא מיהרתה להתקרב אליו. "אני מצטער."
היא נאנחה. "אני סולחת לך. על הטיפשות שלך."
"אז-"
"לא." היא ענתה, עד כמה שהיה קשה לה לעשות את זה. "לא עכשיו, לפחות."
ג'סי פנה אל סיירה בסקרנות. "מה עכשיו?" הוא שאל אותה.
"לא יודעת." השיבה. "אם ווילס אמר את האמת אז אני מניחה שזהו זה."
"הסמלים נעלמו. אני מניח שזה נכון." ג'סי אימת את התהיות שלה.
יוקי פנה לצאת מהמקום. היקארו מיהרה ללכת איתו. "אתם באים?" הוא הסתובב לשאול את כולם.
לא ממש הייתה להם ברירה. הספינה הייתה הדרך שלהם לעזוב את איזור מלאכי האופל ולחזור הביתה. הם הסכימו, כולם.
הוטארו, קים ואייס נשארו בארמון במטרה לשקם את מנהיגות המלאכים האפלים ואת התדמית שלהם. האדון היה שליט דיקטטורי. הרצון להשתלט על העולם- היה הרצון שלו, וכולם ידעו את זה. עכשיו, לפי ווילס, האפלה נעלמה, ועכשיו, העתיד שלהם ייראה טוב יותר.

הנבחרים הקודמים שטו בספינה לדרך לא ידועה. אף אחד מהם לא ידע האם לחזור לביתו או להישאר בספינה. נראה לכולם שהם כבר התרגלו להיות ביחד.
סיירה עמדה על הסיפון ונשענה על המעקה. היא חיכתה לג'סי שיבוא, כפי שאמר לה. היא הרגישה את שתי ידיו חובקות אותה מאחור. הוא השעין את ראשה על כתפה.
"מה אתה עושה?" היא שאלה בגיחוך.
"אני מחבק את חברה שלי." הוא השיב.
"חברה שלך? ממתי?" היא ענתה בצורה לא אמינה בכלל.
"את לא רוצה? רק תגידי."
"ברור שאני רוצה." היא הסתובבה אליו וחיבקה אותו ברפיון סביב צווארו. "אפשר?" שאלה. ג'סי הינהן בחיוך. היא קירבה את ראשה אליו והצמידה את שפתיה לשפתיו. סוף כל סוף, הגיע הרגע לו שניהם חיכו. הנשיקה הראשונה בניהם, ההתחלה של האהבה האמיתית שלהם.

אלכסיס נכנסה לחדר הבנים לאחר מחשבות ארוכות. היא דפקה על הדלת החצי פתוחה וחיכתה לתשובה. היא לא קיבלה תשובה, ונכנסה בכל זאת. היא ראתה את קווין אורז תיק קטן.
"אתה עוזב?" היא שאלה.
"כן." ענה בתמצות וסגר את התיק.
"זה בגללי?"
"לא. לא."
"אתה משקר." אלכסיס נאנחה. "אני יודעת מתי אתה משקר." קווין קם על רגליו ובא לצאת מהחדר, אך היא הפריעה לו כשעמדה בפתח.
"את מתכוונת לתת לי לעבור?" שאל.
"לא." קבעה. "אני לא רוצה שתעזוב בגללי."
"זה לא בגללך."
"אז בגלל מי?"
"בגללי." הודה.
"מה זאת אומרת?" אלכסיס שאלה במעט בלבול.
"אני פשוט לא מרגיש שזה המקום הנכון לי להיות בו."
"אפילו אם אני רוצה שתישאר?"
"את רוצה?" הוא הופתע.
"כן." הודתה. "אני עדיין כועסת עלייך, אבל אני מבינה למה עשית את זה. ואני- לא רוצה שתעזוב."
"את באמת מתכוונת לזה?" שאל. אלכסיס הנהנה בחיוך. "נראה איך יהיה." הוא השליך את התיק על הרצפה בוויתור. אלכסיס המשיכה לחייך בשמחה.

בחדר הסגור שבארמון האדון האפל הוא התרומם מעל שלולית הדם שהכתימה את הרצפה ועיניו האדימו יותר מתמיד. מה שעלול לקרות —