שלח לי מלאך- פרק 31- הפצע

זו בוודאי הייתה "הפעם המיליון" שהפצע שעל צווארו של קווין הציק לו וגרם לו להתגרד בחוסר נעימות. בתור מלאך עם נפש של מדען הוא ידע שהמונח הזה לא נכון בכלל, וזה הציק לו כמעט כמו הפצע. זאת אומרת, אילו היה מגרד אותו מיליון פעם היה צריך לגרד אותו ברציפות במשך יותר מאחת עשרה שעות, כמעט חצי יממה, וזה הרי לא קרה. הפצע נוצר לפני יומיים. בזמן הזה הוא העדיף לחבוש אותו, כדי שלא יזדהם וכדי שלא יראו אותו.
"תפסיק לעשות את זה!" אלכסיס ביקשה ממנו, לא בפעם המיליון.
"אני מצטער, אני מצטער." הוא השיב בלית ברירה והחזיק בידו כדי לעצור אותו מלהמשיך.
"אתה לא צריך להגיד סליחה לי, אלא לעצמך." היא אמרה בדאגה. "איך זה קרה לך בכלל?"
"אני לא יודע." השיב.
"איך לא יודע? זו לא שריטה שאפשר לא לשים לב אליה." היא שאלה בבלבול.
"פשוט קמתי בלילה וזה היה שם." הוא הסביר.
"עכשיו אתה מתחיל להדאיג אותי." אמרה.
"לא רק את." הוא נאנח וגנח פעם נוספת מהכאב שבצווארו.
"כדאי שתבדוק את זה." היא הציעה. "אולי-" היא לא הספיקה להשלים את המשפט ונחבטה בקיר החדר במכה חזקה של חוסר שיווי משקל שנבע מהתהפכות הספינה בין גלי הים.
"אלכסיס!" קווין, שעף גם הוא, עליה, קרא מיד בבהלה.
"אני בסדר, אני בסדר." היא הרגיעה אותו בחיוך. דלת החדר נפתחה בחריקה לא צפויה, ואדם זר נכנס לחדר. נער צעיר בעל שיער לבן שהסתיר את עינו הימנית. מגבו יצאו כנפיים רחבות ספוגות במים, אך לא היה נראה שהם מפריעים לו לעוף. הוא לבש בגדים תכולים ובהירים, והוא הסתכל עליהם בחיוך מרוצה.
"אותך חיפשתי!" הוא אמר בטון שהפחיד אותם כהוגן. שניהם החזיקו זה בזה כדי לשמור אחד על השני. "אתם לא צריכים להיבהל, לא באתי לפגוע באף אחד." הוא הרגיע אותם בלי להתכוון באמת.
אלכסיס הרימה אליו את מבטה והופתעה לגלות שהוא נראה מוכר. "אתה הבחור הזה שסיירה סיפרה לי עליו." היא אמרה. "זה עם הרוחות."
"רוחות?" קווין התבלבל.
"מודה באשמה." הבחור אמר כאילו זה עוד פרט אקראי ולא חשוב בשיחה שלהם. "אבל לא באתי הנה בשביל החברה הזאת שלך. באתי הנה בגלל-ך." הוא הצביע על קווין.
"מה?" קווין שאל בבלבול. "מה אתה רוצה?" הוא קם ממקומו בכוונה תוקפנית, ואלכסיס החזיקה בידו בדאגה בזמן שקמה יחד איתו.
"אני רוצה אותך. אמרתי את זה." הנער נאנח.
"למה?" אלכסיס שאלה במקומו.
הנער שוב נאנח. "זה העניין- אתה מדען, אתה הנבחר של מלאכי הסלע, אני צריך שתבוא איתי, אז בוא." הוא סימן לו עם ידו.
"אתה הנבחר של מלאכי הסלע? על מה הוא מדבר?" אלכסיס שאלה כלא מאמינה ואפילו נבגדת.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר אז כדאי שתלך." קווין השיב לו.
"תבדוק את הדבר הזה שיש לך מתחת לתחבושת." הנער סימן לו. קווין שם את ידו על הפצע החבוש שלו והתחיל להוריד את התחבושת בעדינות. אלכסיס בהתה בו בדאגה. התחבושת המוכתמת צנחה על הרצפה, והפצע המוגלד שלו הוסתר על ידי כתם דם מימי שחלקו נקרש. הוא ניגב אותו וניקה אותו עם הכפפה שלבש על ידו. הפצע שרף.
"אבל-" אלכסיס הופתעה לגלות שעל פיסת העור החלקה שעל צווארו היה כוכב שטן שחור וחתום, כפי שהיה לה, וכפי שהיה לשאר חבריה.
הנער מחא כפיים. "עכשיו בוא." הוא ציווה עליו.
"אני לא חושב." קווין התנגד. אלכסיס חיבקה אותו באושר. אין דבר יותר טוב מזה, והיא אפילו לא ייחלה לו. עכשיו יש לה תקווה גדולה יותר בקשר אליהם.
"זה, זה ממש חבל, כי אם תבוא איתי, אני אוכל לעזור לך." הנער אמר. "אתה יודע, בבעיה שלך."
"איזו בעיה?" אלכסיס שאלה אותו כשהתרחקה ממנו.
"קווין יודע על מה אני מדבר." הנער חייך. "והוא גם יודע שהוא מוכן לעשות הכל בשביל לפתור את הבעיה הזאת."
"אתה צוחק, נכון?" אלכסיס שאלה אותו. היא פנתה לקווין. "הוא צוחק, נכון?" קווין הסיר את אחיזתה ממנו והשפיל את מבטו. הנער חייך בסיפוק. "אתה לא מתכוון באמת-"
"אני מצטער." הוא אמר בשקט והתחיל להתרחק ממנה לכיוונו של הנער.
"קווין," היא פנתה אליו בקול תקיף שלא היה אופייני לה. "אתה באמת מתכוון לעזוב הכל בשביל לפתור את ה-בעיה הזאת שלך?" היא שאלה בפקפוק.
קווין הנהן להסכמה והתקשה להביט בה.
"אני לא מאמינה עלייך." קולה רעד.
"אני מצטער. אני אחזור אחרי שאפתור את זה." הוא הבטיח לה.
"ברור שתחזור." היא אמרה. "אבל כשתעשה את זה, אל תפנה אליי, בבקשה." נשימתו נעתקה בקושי. "אם מה שזה לא יהיה חשוב לך יותר מלהציל את העולם, ממני, מי אני שאעצור אותך, נכון? רק תדע שזה נגמר."
הנער תפס בזרועו של קווין ומשך אותו. "קדימה." הוא ציווה עליו. אלכסיס הסיטה את מבטה ממנו, וקווין הסיט את מבטו לעבר הנער שחיכה לו. הוא שחרר את אחיזתו מידו והתקדם בכוחות עצמו אל מחוץ לחדר, לא מתחרט על ההחלטה שלו, ברובו.