שלח לי מלאך- פרק 28- סיפורי רוחות

ג'סי לקח את סיירה חזרה לפארק השעשועים. היא לא הבינה למה, כמובן. איך הרעיון שלו למצוא את נינג קשור לפארק? יכול להיות שזה בגלל שזו הייתה הפעם האחרונה שראתה אותה? אם אפשר לומר, הרי זו הייתה סוג של אשליה, בסופו של דבר.
הם הלכו יד ביד בקצב מהיר. ג'סי הוביל אותם. לאחר הליכה מתישה וחיפוש אחר דבר שג'סי לא היה מוכן לגלות מה הוא, לפעמים גם הלוך ושוב ובמעגלים, הם נעצרו על ידי ביתן עטוף בדים מפוספסים בצבעי סגול ואדום כהה, ומראהו היה נראה כמו אוהל גבוה.
"מדיום?" סיירה קראה את השלט בטון מעט מפקפק. "ג'סי, זה פארק שעשועים, המדיום הזאת היא בטח שרלטנית, כמו כולם."
"את לא יכולה לדעת את זה." הוא חייך אליה במבט אופטימי. "חוץ מזה, אין לי מושג איפה נוכל למצוא מישהו נוסף שמתקשר עם רוחות."
סיירה כחכחה בגרונה.
"שאולי מתקשר עם רוחות." ג'סי תיקן את עצמו. "קדימה." הוא נכנס ולקח אותה איתו.
פנים האוהל היה קטן. במרכז היה נמצא שולחן עגול מכוסה מפה סגולה ועליו כדור בדולח ומואר. מאחורי השולחן ישבה אישה שפניה הוסתרו בבד שחור חצי שקוף. ידיה היו שזופות וציפורניה הארוכות צבועות בשחור ומעוטרות בקישוטים רבים. על זרועותיה הולבשו צמידי זהב ואבני חן מזויפות, ועל אצבעותיה טבעות רבות, על חלקן יותר מטבעת אחת.
"שבו." היא אמרה להם בקול נמוך ונשי. סיירה הביטה בג'סי במבט חושש. הוא חייך אליה בקלילות וניגש לשבת על אחד הכסאות מול השולחן העגול. סיירה התיישבה אחריו.
"מה ברצונכם לדעת?" שאלה המדיום. ג'סי הסיט את מבטו אל סיירה והפנה לה את זכות הדיבור.
"אה, טוב, אני צריכה לתקשר עם רוח." סיירה הסבירה בהיסוס. "את עושה דברים כאלה?"
"וודאי." היה אפשר לראות חיוך מעורפל מתחת לבד שהסתיר את פניה. "איך קוראים לרוח איתה את רוצה לדבר?"
"אה, נינג." השיבה סיירה. "היא חברה."
המדיום הושיטה את ידיה אל סיירה. סיירה שמה את ידיה שלה עליהן, והמדיום תפסה בהן חזק. היא הרגישה מעין זרם קריר שהגיע ממנה.
"תעצמי את עינייך." אמרה המדיום, וכך סיירה עשתה. "מה תרצי לומר לה?" שאלה.
"אני רוצה לשאול אותה, איפה היא." אמרה סיירה, והרגישה קור נכנס אל גופה דרך ידיה וצמרר אותה. היא החלה לשמוע קולות. ידיה קפצו מתוך הידיים של המדיום, אך היא החזיקה אותה כדי שלא תעזוב.
"את שומעת אותה?" שאלה המדיום.
"כן." סיירה השיבה ולא האמינה שזה באמת קורה. היו לה ספקות רבות בהתחלה, אך עכשיו, היא מאמינה שהמדיום אמיתית, והוקל לה לשמוע את קולה של נינג שוב, מספר לה את מה שרצתה לדעת.
סיירה פקחה את עיניה בהפתעה.
"את בסדר?" ג'סי מיהר לשאול אותה. סיירה לקחה חזרה את ידיה והנהנה להסכמה.
"תודה." סיירה קמה מכיסאה ויצאה מהאוהל. ג'סי הסתובב בכסאו והסתכל על האישה במבטו. הוא חייך במבוכה קלה, קם מהר ויצא אחרי סיירה. היא עמדה עם גבה אליו.
"נו? אז?" הוא מיהר לשאול בסקרנות.
"מה?" היא הסתובבה ושאלה אותו.
"מה היא אמרה לך? את יודעת איפה היא?" הוא שאל.
"ל-לא." השיבה.
"מה? אז מה היא אמרה לך?" ג'סי שאל בבלבול.
מבטה של סיירה היה מושפל. היא הרימה אותו לאט אליו והשיבה. "היא אמרה לי לעזוב."

עכשיו כשווילס היה לבד, באמת לבד, ועכשיו כשהוא גילה מה באמת קורה, הוא החליט שלא מתאים לו להמשיך, לא משנה עד כמה גדול סכום הכסף שהוא מרוויח מכך. הוא לא הסכים לעסקה הזאת. אילו היה יודע מה קורה, הוא לא היה מסכים מלכתחילה. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי, הוא בפנים בכל הסיפור הזה, ולפי מה ששמע מ"האדון" (שהתברר כבדיחה) ומהספר שקרא, גם אם היה בוחר לסרב, הוא היה בתוך הסיפור הזה, לא משנה מה.
מושיע? הוא לא מושיע? הוא ההפך ממושיע, הוא מה שהמושיע צריך לפחד ממנו.
הוא אכזר, הוא קר דם, הוא חושב על עצמו קודם לכן, וכשהוא מתעצבן, עדיף שלא להתקרב אליו. ועכשיו הוא היה עצבני, בגלל ששום תכונה כזאת שלו לא באה לידי ביטוי, והוא, מהיותו גם אגוצנטרי, שנא שאף אחד עדיין לא ראה את הצדדים האלה שבו.
מבחינת מלאכי האופל הוא סתם עוד בובה על חוט שהיא במקרה אחד הנבחרים המלאכיים (שלא לדבר על העבודות השחורות שהם דרשו ממנו בחוצפה לבצע), ובשביל המלאכית הזהובה הנבחרת, הוא ילד מוזר שמודע לעובדה שהיא מדברת עם רוחות. למזלו הוא לא סיפר לה על באו, אחרת, כמו כל גיבור טראגי כמוה, היא הייתה רודפת אחריו עד שתקבל את התשובה שלשמחתו הוא יודע, והיא לא מודעת לכך.
עברו בו כל כך הרבה מחשבות מנוגדות בראשו. מבחינתו, כולם היו נגדו. למרות ש- יכול להיות- שאם היה פונה אל הנבחרים- הם היו מסכימים לסייע לו- והוא היה שמח לסייע להם- אם זה מה שיחזיר לו את החבר שלו- ואת חייו הקודמים והטובים. הוא גיחך מהמחשבה המגוחכת הזאת. הוא? לסייע לאלה שרוצים לעזור לעולם? איזה שטויות. פעולה כזאת נוגדת את האינטרסים האידיאולוגים שלו. הוא לא ציפה מאף אחד להבין את האידיאולוגיה שלו- נותנים לך- תיקח, מרביצים לך- תהרוג אותם. אבל אף היותו אדם שלא נהנה מלנהוג לפי החוקים, אולי הפעם זה דווקא יעזור לו. אולי הפעם הוא יוכל לסלוח לאידיאולוגיה שלו, רק הפעם, בשביל לעזור את הדבר הנכון שגם יביא לו נחת.