שלח לי מלאך- פרק 20- טינה

"הוא לא עולה על הספינה שלי!" קבע יוקי כאשר קים הניח את רגלו על הסיפון.
"יוקי, בבקשה-" אמרה סיירה.
"לא! הרוצח הזה לא עולה על הספינה שלי, וזה סופי." יוקי החליט כשהיקארו מצדדת בו. כמובן, לא היה לא אכפת ששטפו לקים את המוח וטכנית, הוא לא אשם לגמרי.
"זה בסדר." קים הבין אותו וירד אל החוף. "אני אשאר כאן. בכל מקרה זה לא רעיון טוב לחזור אתכם."
"אתה בטוח?" אייס שאל בדאגה. קים הנהן להסכמה.
"חכה. אני אשאר כאן איתך." אמרה הוטארו וניגשה אליו.
"אבל זה מסוכן בשבילך." הוא אמר.
"לא אכפת לי." היא ענתה ותפסה בידו. קים הסמיק וחייך. הוטארו פנתה אל אלכסיס. "אתם לכו, תמצאו את שאר הנבחרים ותשלימו את המשימה שלכם."
"ומה אתכם?" היא שאלה.
"אנחנו נהיה בסדר. אנחנו מלאכי אופל, אחרי הכל." ענתה הוטארו בביטחון.
כל המלאכים עלו על הספינה ושטו הרחק מהאי. קים והוטארו נשארו על החוף והביטו בספינה שהתרחקה מהם במהירות.
הוטארו הביטה בפניו של קים וחייכה באושר.
"מה?" הוא שאל.
"חשבתי שאני לא אראה אותך יותר אף פעם." היא אמרה וליטפה את פניו.
הוא חייך. "גם אני." הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיה, והיא לא התנגדה. מצחיק לחשוב שאם היה עושה זאת לפני כן, כנראה שהייתה הורגת אותו בעצמה.
מחיאות כפיים איטיות קטעו את שלוותם. הם הסתכלו לצידם. סת' עמד לידם, מוחא כפיים ומחייך.

הוא לבסוף אזר אומץ כדי להיכנס אל החדר האסור. זה היה החדר של האדון האפל. הוא היה חשוך מאוד, ובקושי היה אפשר לראות משהו. מקור האור היחיד היה הלפיד הגדול שהיה ניצב בסוף החדר, ממש מתחת לצללית גדולה שהייתה הכס של האדון.
ווילס הסתתר בחשכה, וראה את האדון יושב על כסאו ולא זז.
"הוא לא זז בכלל." לחש לבאו.
"אנחנו נמצאים כאן בקושי שעה. זה לא נראה מוזר." השיב באו.
"תאמין לי, זה מוזר. בתור מישהו שמתכנן לשלוט בכל העולם, הוא לא נראה עסוק במיוחד." אמר ווילס.
"וזה מדאיג אותך?"
"לא. זה לא אמור להדאיג אותי, אבל בתור מועסק יש לי זכות לדעת למה מעסיקים אותי." הסביר ווילס. "אני לא עושה שליחויות. כדאי להם מאוד להתחיל להיות רציניים ולא לטרטר אותי לעבודות השחורות שלהם."
"ואני מרגיש אנרגיה מוזרה." הוסיף לפתע באו.
"איזה מין אנרגיה?" שאל ווילס.
"אני לא בטוח. אבל האנרגיה הזאת, היא מוכרת לי. אני רק לא יודע מאיפה." הוא הסביר.

הם שטו בספינה שיוקי והיקארו בחדר הפיקוד. סיירה, ג'סי, אייס, אלכסיס וקווין ישבו בבטן הספינה ודיברו.
"אז עכשיו שניהם בצד שלנו?" שאלה סיירה במעט בלבול.
"אני מניחה." ענתה אלכסיס.
"אבל זה יכול להיות די מסובך עם יוקי." אמר ג'סי.
"ומה שקרה נשמע לי הגיוני." אמר קווין. כולם הסתכלו עליו בבלבול. "אני מתכוון, הוא אחד הנבחרים, כנראה שלרצוח את ההורים שלו היה אמור לפנות להם את הדרך איכשהו."

"אתה בטוח שלא הגזמת בתגובה שלך אליו?" שאלה היקארו את יוקי שתפס בהגה והשיט את הספינה, עדיין להוט ממקודם.
"לזבל הזה לא מגיע לחיות אחרי מה שעשה." הוא ענה ברצינות.
"הוא לא אשם בזה, הוא היה תחת שטיפת מוח, כמו שאלכסיס הסבירה." היקארו ניסתה לשכנע אותו. "המצב שלו עדין כרגע. וגם של הוטארו, רודפים אחריהם. רוצים להרוג אותם."
"אז שיהרגו!" יוקי יצא עליה בתוקפנות. "אני מצטער. אבל אני לא מאמין שבשטיפת מוח."
"אתה חושב שהוא באמת רצה להרוג אותם?" היא שאלה בחשש.
"הוא אף פעם לא הצטער על כך." יוקי השיב בשקט.
"הוא גם לא התגאה בזה." היקארו אמרה.
"את בצד שלו או בצד שלי?" שאל בכעס.
"אני לא בשום צד. פשוט קשה לי לראות אותך ככה." היא שמה את ידה על כתפו.
"כל התקווה שלי לנקום בו הלכה לשווא." הוא אמר באכזבה.
"אולי עדיף ככה." היקארו חיבקה אותו מאחוריו.