שלח לי מלאך- פרק 1- נינג שליחת פגסוס

הגיעה השעה שלה חיכיתי כל חיי, אני הולכת לגלות את העבר שלי.
סיירה הביטה בשמים הכחולים, זה היה יום יפיפה. הרוח הנעימה נשבה בשיערה והיא חייכה בקלות.
היא החלה ללכת, היא לא ידעה לאן, אבל היא קיוותה שהגורל יכוון אותה בדרך הנכונה.
אחרי הליכה ארוכה וכמה הפסקות היא כמעט הגיעה לאחד מהאזורים של מלאכי הסערה, היא הביטה בשמים וראתה שכבר עומד להחשיך.
"הגיע הזמן לבנות את המחנה שלי." היא אמרה לעצמה בשקט והניחה את התיק שהיה על גבה על הקרקע והחלה לבנות את האוהל שלה.
אחרי כמה דקות היא סיימה לבנות אותו ופרסה את שק השינה שלה בתוך האוהל. אחר-כך אספה זרדים ועצים והדליקה מדורה.
אך לפתע משהו מוזר קרה, מתוך הלהבות הופיעה דמות מסתורית ומוזרה, זו הייתה אישה יפיפייה לבושה בקימונו, על פניה איפור של גיישה, בידה החזיקה מניפה מסורתית ושיערה היה אסוף בתסרוקת מסורתית גם הוא.
לפתע היא הרגישה מגע נעים בגבה, מגע של נוצות. היא הביטה לאחור וראתה את כנפיה הלבנות.
הכנפיים שלי? לא ביקשתי שיופיעו. מה קורה כאן? היא לא הבינה מה קרה, בדיוק ביום שלו חיכתה הכי מכל, דברים מוזרים החלו לקרות.
"סיירה." היא שמעה מישהו קורא בשמה, מישהי, ליתר דיוק. ואז הבינה מאיפה מגיע הקול, היא הביטה במדורה בפחד וקמה על רגליה בחשש.
"מה קורה פה? למה את נמצאת במדורה?" היא שאלה אותה. זה היה לה ממש מוזר לדבר אל האש, וזה לא שהיא לא עשתה דברים יותר מוזרים בחייה.
הדמות רק חייכה ומיד הסתירה את חיוכה עם המניפה. היא פקחה את עיניה וסיירה שמה לב שהן נוצצות ממש כמו זוג כוכבים.
"אין לי זמן להסברים. סיירה, תביטי בגב כף ידך." אמרה הדמות, אך שפתיה לא זזו, נראה שזאת הייתה רק סוג של הולוגרמה.
סיירה הביטה בגב ידה ולא ראתה דבר, אך לפתע אור בקע ממנה והופיע לה על היד סימן של כוכב השטן בצבע שחור.
"מה זה?" היא שאלה והביטה בלהבות. הדמות הרימה את ראשה והביטה בכוכבים.
"שמעת פעם על האגדה של פגסוס?" היא שאלה בשקט והמשיכה להביט למעלה. סיירה התיישבה ונראתה קצת פחות מבוהלת.
"כן, בטח, כולם מכירים את האגדה הזאת. אבל, מה זה קשור?" היא שאלה ולפתע הדמות יצאה מתוך הלהבות והופיעה מול סיירה. הפעם הדמות הייתה בגודלה הטבעי, היא נראתה חצי שקופה וצבעה הפך לכחול בהיר.
"קומי." אמרה הדמות וסיירה שוב קמה. היא העבירה את ידה אל כיוון הדמות והיא עברה דרכה, כאשר הוציאה את ידה הרווח שהיה בגופה של הדמות התאחד.
"את רוח?" היא שאלה.
"כן, בערך. שמי נינג, הופעתי בפנייך כי יש לך משימה. הכוכב שעל ידך מסמל זאת. עלייך למצוא את שבעת המלאכים הנבחרים הנוספים, וביחד תוכלו להחזיר את מלאך הפגסוס." הסבירה נינג.
"מלאך פגסוס? חשבתי שזו סתם אגדה." אמרה סיירה בהפתעה, היה לה מוזר לשמוע משהו כזה. אף אחד לא באמת האמין שהמלאך בעל הכוח האולטימטיבי באמת קיים, אך בכל זאת היו מעטים שהאמינו שיום יבוא והוא יציל את העולם.
"סיירה, גורל העולם תלוי בך. יש לך רק ארבעה חודשים כדי למצוא את כל שבעת המלאכים לפני שיהיה מאוחר מדי. תוכלי לזהות אותם לפי סמל הכוכב שנמצא על גופם. אם יהיו לך שאלות נוספות, פשוט תקראי בשמי." היא הסבירה ונעלמה לאט-לאט.
"רק שניה. חכי." ביקשה סיירה ונינג בהדרגה חזרה להיות נראית.
"מה יש?" שאלה נינג.
"מי את?" היא שאלה בסקרנות גדולה.
"אני, אני המדריכה שלך במסע הזה."