שלהבת פרק 6

פרק שש: הגראנד פינלה
השמש זרחה בשמיים הכחולים מעבר לחומותיה הענקיות של ג'ילווסטס. ריידן קם מוקדם בבוקר מכאבים חדים מידו השבורה למרות שידו ואפו כבר לא כאבו בריידן פעמו הבזקי כאב, קסידי ישנה עם חצאית קוטנה וגם פצעה שלה השתפר, ריידן לא ידע איפה סיד למרות שרבו ושנאו זה את זה עמוקות ריידן התגעגע לברנש הצעיר, אחרי שכמו ואכלו ארוחת בוקר בפונדק הלכו ריידן וקסידי לתפרן. הם התלבשו כרגיל כאשר קסידי לבשה מגפיים מעור חום וחולצה מבד פשוט וכליל, לעומתה ריידן לבש את הלבוש שהיה בו למחרת. אחרי שהתלבשו הלכו ביחד לתפרן "בחיים לא דמיינתי שנהיה בעיר זו" קסידי אמרה בעת הליכתם ברחוב ההומה "ביחד אתך" אמרה ונצמדה לחזהו "כן…" לחש ריידן, לא הרבה עבר מאז שכפרו נשרף… אמת היא שריידן חשב שכך זה היה מאז ומעולם. שאחיו מת שהיה חסר בית. כל זה לא היה משנה עכשיו, הוא התחיל חיים חדשים. הרבה זמן שריידן לא ידע חבר. הדוכן של התופר היה מהודר התופר עצמו היה בחור גמד, עם זקן ארוך ומוהדר בסיכות כסף מהודרים באבני רובי. על אפו נחו משקפיים עבות עם עדשות, שהיו יקרות כמאה דרילים, " מה אוכל לעשות למענכם?" שאל התופר בקול נמוך. "אני מעונין לראות את החליפות שלך, וגם כמה שמלות" הופר הסתכל עלינו בעין בוחנת, "אתם לא מכאן נכון?" שאל אותנו, ריידן לא ציפה לשאלה מסוג זה "לא ,אנחנו פשוט נראים כך" אמר הוסיף גיחוך "בסדר…,לכן איזה צבע חושקת הנערה" הופר שאל את קסידי "ארגמן זהו צבעי האהוב" אמרה קסידי התופר הגיש להם את הבגדים שלהם כלאחר חצי שעה והם היו גאוניים ריידן שילם לו 25 מטבעות כסף נותרו להם עוד 25 מטבעות כסף קסידי חייכה למראה בגדיה החדשים הם הלכו לתוך ההמון. הבריות היו לבושים במסכות ובבגדי פשתן מוזהבים למרות הבד העשיר של קסידי וריידן הם הרגישו כמטיל ארד במכרה יהלומים. עמודים גבוהים מעץ הונחו ברחבי הרחוב, ניצוצות של אש יצאו מתיבות הזיקוקים שנחו עליהם במה מקושטת בבדים צבעונים הונחה באמצע הששון והשמחה. ריידן הזמין את קסידי לריקוד קצר ופשוט שכולל רק צעדים פשוטים, וכך הם נהנו עד שהשמש שקעה בעננים והירח הזוהר הטיל את אורו על ההמון. ואז גבר שמנמן עלה על הבמה. הוא היה לבוש בבגדי זהב ופשתן ועליו נחה מסיכה סגולה שכיסתה את רוב פניו חוץ מהזקנקן השמן שהשתבץ מסנטרו הכפול. "אדונים וגברות, נערים ונערות נכבדים." הוא צעק בקול עליז וחזק. אנו מקווים שהנכם נהנים מהנשף המיוחד של המלך קול נשמע מרחוק צעקות וצרחות. הגבר השמנמן ניסה לחסות את השאון אבל כשל בכך. אחרי כמה זמן כבר חסון וענק מימדים ככול הנראה הצורף, עלה אל הבמה. הוא החזיק נער בעל גלימה לבנה וכיפה שמכסה את רוב פניו. "הוא הסתובב במחסנים מנסה לגנוב דברים". אמר הצורף בקול מלא בלעג מדי פעם הוא ירק על האדמה. פרצוף מוכר נח מבעד לשכמייה עיני הנץ שלו החיוך הערמומי. סיד עמד על הבמה עם ידיים אזוקות. "שחרר אותי בור מטומטם" הוא נאנק, "מהו שמך ילד?" שאך הצורף, סיד לא הרהר הרבה "רמזי, רמזי ביין" הצורף היה מספיק מטומטם כדי להאמין לנוכל." אוקי, מה נעשה אתו?" האיש השמנמן התקרב לצורף ולפי תנועת השפתיים שלו ריידן הבין את המילה "תתלה אותו"