שטן החיים פרק1
יום חדש ויום עבודה מתחיל עם צאת השמש למרות שבחיים לא ראיתי אותה, אני קמה מצחצחת שינים והולכת לארון הבגדים. כל הארון מלא בבגדים שחורים ואדומים אוף איך הייתי רוצה ללבוש לפחות עוד פעם אחת משהו בהיר אבל אסור כי אני ליילי ביתו של לוציפר מלך והשטן בגינהום כולו. אני לא סובלת את זה אין לי שום חופש ובחירה אבא אמר אז עושים. אני הבת הבחורה שלו וזה אומר שאני צריכה לעשות במקומו את כל העבודה המלוכלכת אהה ולא אני לא אהיה המלכה של הגינהום כי איך שאתם יודעים כבר הוא לא יכול למות בידיוק כמוני כי אנחנו מלכים כאילו איך מלכים אבא שלי היה מלך אך החליט לעשות 'עולם משלו' ויצר את הגהנום ואיתו יצר אותי ובגלל שסבא שלי לא אהב את הרעיון שהוא יצר בלי רישותו עולם אחר התחיל לשלוח לשם את האנשים הרעים שהשפיעו עליו והמקום הזה הפך לסיוט גמור, הוא הפך למשהו יותר מפחיד מכל האנשים שהיו פה הוא התחיל להיתעלל פה בכולם סרף את האנשים שלא יכלו למות ואחרי זה זרק אותם לבור שכולו חיות טרף ועוד הרבה דברים מפחידים כאלה אהה, ותבינו זה היה הכי טוב מכל מה שהיה שם. הוא היצור הכי אחזרי שקיים ביקום אך זה לא נוגע בי כי הוא לא יכול לעשות לי כלום כי עם הוא יפגע בי כל היקום שלו יהלם וגם אני. יצאתי מהחדר שלי ובמסדרון עמד קיין הוא הפך למשרט שלנו כי היה האדם הראשון שהגיע לגהנום ואז אבא היה עוד טוב. "שלום ליילי, תרצי משהו לארוחת בוקר?" שאל אותי בזמן שאני ירדתי במדרגות "כן הייתי רוצה בבקשה איזה שהו פרי כמו… כמו אולי תפוח" עניתי לו "אבל ליילי את יודעת שאבא שלך לא מסכים לתת לך פירות" הוא אמר לי את מה שאני כבר יודעת שנים "כן, אני יודעת אך הוא לא יעשה לי כלום עם אני יוכל תפוח אז למה לא? אני אוהבת את זה נקודה. בסדר?" אמרתי לו את מה שאני עונה לו כל בוקר. בעדן הבית הקודם של אבא שלי אכלו כל בוקר פירות ולכן העדיף שלא יוכלו אצלו פירות בבוקר. היתישבתי על הספה ולכחתי את הספר שלי 'בית הלילה' והתחלתי לקרוא בספר בדיוק 'אבא' שלי מופיע, כאילו האנשים חושבים שהוא באמת נראה ככה ומתנהג ככה חח מאוד מצחיק, לפעמים אני יכולה לצחוק שעות על איך האנשים מתארים אותנו ומה שהכי מצחיק אותי זה שהם חושבים שאני אישתו, איך הם בכלל הגיעו לזה עם אפילו לא הייתי בכדור הארץ? אוקיי זה לא משנה כבר העיקר שכל מה שיש שם מגיע גם לפה כי אם לא הייתי כבר מתה משיעמום למרות שאני עושה הרבה עבודה של אבא שלי עדיין זה תופס רק רבע של כל היום עוד רבע יום אני יושנת שעתיים אני עם אבא שלי וכל השער אני פנויה אז אני קוראת את הספרים של האנשים "ליילי, ארוחת הבוקר שלך נמצאת בחדר האוכל" הוא אמר לי והתחיל ללכת "תודה רבה אני עוד רגע מגיע" אמרתי לו וסגרתי את הספר.
תגובות (1)
נשמע מעניין.
יש כאן לאן לפתח את זה נראה לי.
בכל מקרה כמה דברים שכדי לשים לב בתור קורא ספרים הדוק של פנטזיה ומדע בדיוני:
-סימני פסיק היו במקום רק רצויי להוסיף יותר כדי שיהיה מרווח לנשימה בין לבין.
-לתאר את הסביבה לא הרבה מידיי ולא פחות מידיי כי אז זה מייגע.
-המראה והלבוש של הדמויות אפילו אם בכמה דברים קטנים כדי שנוכל לתאר את הדמות ולאט לאט להוסיף עוד פרטים במהלך הפרקים.
-זה גיהינום ואי אפשר לצחצח שיניים, זה לא בית.
גיהינום הוא מקום מצחין, אפל ואפילו אפל. זה יעזור לתאר את הסביבה יותר טוב.
-הדיאלוגים נמצאים בתוך השורות וזה מפריע.
עדיף ככה:
״…״ הוא אמר,״…״
״למה?״ עניתי.
ואם כבר מדברים על זה אז יש הבדל בין משפט תקין למשפט לא תקין.
לא תקין: ״תודה אני עוד רגע מגיע״ אמרתי לו.
תקין: ״תודה, אני עוד רגע מגיעה.״ אמרתי לו.
-זכר ונקבה, להקפיד על זה בכל סיפור שתכתוב/תכתבי, הדוגמה זה מה שכתוב בדיאולגים.
-לגוון את מילות הדיאלוג ולא רק אמרתי.
הנה רשימה: אמרתי,עניתי,השבתי,סיננתי,הודעתי,טרטרתי,
,צעקתי,צווחתי,לחשתי,קראתי,הבהרתי,הכרזתי…
-לתאר את התחושות של הדברים. לא להגיד רק ״התעוררתי.״ זה משעמם ברמות.
הנה דוגמא: ״פקחתי עיניים ומיד עצמתי אותם מרוב סינוור של אור השמש שחדר מהחלון מולי. פיהקתי וחשבתי שאני עומדת לשבור את הלסת למרות שאני לא וניסיתי להזיז משהו אבל לא הצלחתי. הגוף לא התעורר עדיין לגמרי.״
-אם אפשר להכניס קצת שפה גבוהה זה יהיה נהדר ומאוד יוסיף. לא חייבים כל הזמן אבל להשתדל להכניס מילה גבוהה באיזה משפט או דיאולוג או לשלב שפה גבוהה כמה שניתן עם השפה שיש כאן.
-סיום ופתיחה מעניינים כמה שאפשר. לא חייבים כל הזמן אותם אבל כדאי. אם לא ניתן ליצור פתיחה או סיום כזה, אני בדר״כ עובר למקום אחר ויוצר שם אירוע מעניין או משהו כזה שקשור לסיפור באיזשהו צורה כלשהי.
מקווה שעזרתי לך ונראה לאיזה כיוון זה יתפתח בעתיד.
אני גם חדש פה, נרשמתי לפניי שבוע וחצי בערך ואשמח אם תרשמי ותקראי את הסיפור הראשון שלי כמו שלך.