שח מט

ישבתי שם מול לוח השח מת משחק במשחק שלו. במשחק חיים ומוות.
אסור לי להפסיד יותר נכון אני לא יכול להפסיד לו בשום צורה. אם אני אפסיד… לא! לא. אני לא הפסיד. זה לא ניראה טוב הסיכויים שלי לא טוביים. אני לא החשוב שללי מחשבות גוררות מציאות. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יקרה לי אם הפסיד. בואו נגיד רק שזה לא היה טוב. אך הכנסתי את עצמי לזה? האמת אני לא זכר. אני לא זוכר כלום. אני לא בטוח שאני בכלל זוכר מי אני. אני לא מצליח להזכר בכלום לא את הוריי ואפילו לא את השם שלי אני די בטוח שהוא התחיל באות ב'. ניראה לי קוראים לי בן? כן בן קראים לי בן אבל חוץ מזה אני לא מצליח להזכר בדבר.
אבדתי את הסוסים וחלק מהפרשים וחיליים הרגליים. הבטתי בלוח השח מט שלפניי. הכל הייה תלוי עכשיו במלכה שלי אם אצליח להרוג את שלו הוכל להינצל . העפתי מבט אחורנית שם היו נערים ונערות צערים, הם עמדו שם עם עניים פקחות לא מגבים לדבר ממש כמו פסליים.
הם היו עדיין חיים אבל ללא נשמה. לשם אני הצתרף אם אני לא אנצח אותו במשחק שלו חשבתי.
ידי רעדו מנסות להאיחז בכלי המשחק עגלי זיעה נתפו ממצחי , הנחתי את המלכה על המשבצת השחורה. היצור מולי חייך חיוך רחב ומעוות, החושף שניים חדות.
"שח מט" הוא הכריז "מוכן להתאחד עם השאר?".
צווחה נפלטה מגרוני. נכשלתי זאת הייתה המחשבה האחרונה במוחי לפני שהוא צנח על הריצפה.
את החלק האחרון כבר לא ראיתי מגופי אלא כנשמה משוטטת.