שחור לבן- הכנר
הקוביות ממשיכות להסתובב. נראה שכבר כמה ימים שהן ככה, תקועות על קצה הסיבוב, מתחבטות בהחלטה האם ליפול על הספרה 1 או 6, ממש כאילו שהן הולכות לקבוע בין החיים למוות.
ובמובן מסוים זה בדיוק מה שקרה.
כשהכנר ניגש אליהן בתחילת השבוע כדי לקבל את תשובתו, הוא ידע שזה לא הולך להיות קל, אך הוא לא חשב שזה יהיה כך. הן לחשו כל כך הרבה דברים רעים וטובים שהולכים לקרות אם הן יפלו לכאן או לכאן, שנראה שהקרב הפנימי שלהן עוד לא הפסיק.
הכנר התייעץ רק לעיתים רחוקות עם הקוביות, רק בנושאים שממש לא היתה לו תשובה החלטית.
הוא ידע שעכשיו היא מצאה את הספר, והיא קרוב לוודאי תתחיל ללמוד ממנו כשפים כדי לדעת איך לאזן את הכוחות שבה. היא יכולה להיות הפתרון שה'איש' צריך, ההזדמנות השנייה שלו כדי להשתחרר מהנגע שדבק בו עוד מילדות, היא רק צריכה להתאמן ולהתקרב…
אך אם היא תתקרב אליו יותר מידי הם עלולים להתאהב, והרי שהכנר כבר יודע מה העתיד שצפוי לקרות אם זה יקרה, והוא לא נראה מזהיר במיוחד.
הקוביות קפאו עכשיו.
אין טעם לנסות להבין את טבען והתנהגותן של הקוביות, את זה הכנר כבר ידע ממזמן. עוד כשקיבל אותן כמתנה ממורהו נאמר לו שהן בעלות כוח קסם וחיים משל עצמן. מידי פעם הן היו מרחפות או עושות דברים על דעת עצמן. עכשיו היה כנראה אחד מהרגעים האלו. הן וודאי דנות בתשובה הסופית.
זה היה התפקיד שלו להכריע את הקרב האחרון. הוא לא בדיוק יודע מה יקרה בו, הוא רק יודע שהוא יצטרך לעצור את הזמן. להקפיא הכל, פשוט כך. הוא קיבל עליו את המשימה עוד כשהיה צעיר, הרבה לפני שגופו הפסיק להזדקן.
זו היתה הגברת יודעת-כל שהעניקה לו אותה, ולימים הוא גילה שזו היתה אניס, או לפחות אחד מהגלגולים הרוחניים שלה (היא האישה היחידה שלמרות שחקר כל כך הרבה עליה, הוא הצליח להבין רק חצי מהדברים שגילה). מחצית מחייו הוא הקדיש כדי ללמוד ולהתכונן לרגע הזה.
אסור לו לפשל.
צלילי כינור החלו למלא את החדר, מרחפים ומרקדים בנינוחות, כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם. הם עוררו אותו מזיכרונות העבר שלו והסיתו את מבטו חזרה אל הקוביות.
הן נעצרו.
גזר הדין הוחלט.
תגובות (0)