שונה פרק 10

מערכת השעות היתה פשוט רשימה של שיעורים ומתי הם היו
הנחתי שלא חייב ללכת לכולם אז בחרתי ארבע שיעורים
אומניות(לא הבנתי מזה זה אבל למי אכפת?), אומנויות לחימה(שני שיעורים שונים)
רכיבה ומכונאות זכרתי שפעם אחת התחלתי לעסוק במכונאות רק כי זה הרגיז
את האנשים שאצלם הייתי באותה תקופה וממש התאהבתי בזה, הצלחתי
לבנות אופנוע שנראה מרשים עד שהם מחרו אותו, אבל הוא היה ממש
מדהים הוא היה שחור ואפילו הצלחתי לגרום למנוע הישן ההוא לעבוד
אז בואו נחזור להתחלה מתברר ששיעור אומנויות זה שיעור שירה וציור
כאילו שבוע שבוע כזה (דבר אחד בטוח אני לשם לא חוזרת
גם כי אני שונאת לשיר מול קהל אין לי מושג למה רציתי לשיר במסיבת הפרידה שלי)
אבל שיעור אומנויות ליחמה היה הרבה יותר טוב המורה אבר לי להילחם
בכמה ילדים בשביל לדעת באיזה רמה אני ורוב הזמן נלחמתי
בחרב שקיבלתי מהמורה עד שהיא התעופפה לי מהיד
"המורה אני יכולה להשתמש בחרב שלי?" שאלתי אותו
"אם היא שרדה את הדרך לפה" אמר ועל פני כולם היתה הבעה מזלזלת
וכמה אפילו צחקו, הוצאתי את הטלפון ולחצתי על הכפתור שרוב האנשים
לא רואים או לא יכוליםפ ללחוץ עליו וכמובן צריך גם לדעת איפה הוא
אבל לפני שלחצתי עליו אמרה אחת הילדות (יותר שרירנית ענקית אולי )
"מה את תתקשרי לאימא ואבא שיבואו לקחת אותך?" אמרה אליי בתמימות
ובאותו רגע זה באמת הספיק לי לחצתי על הכפתור ובמקום הטלפון
הופיע חרב יד וחצי עם להב של בערך 60 ס"מ רצחנית למראה
באותו רגע כולם השתתקו והסתכלו עליי בפה פעור "אז מי נלחם מולי?"
שאלתי בתמימות"אני "אמרה השרירנית בעיינים נוצצות
"אז קדימה " אמרתי בקוצר רוח זה היה קרב נחמד וארוך, מאוד ארוך
זה כאילו אנחו ידענו בדיוק מה השניה תעשה והמשכנו להילכם עד שנגמר השיעור
"נמשיך מתי שהוא" אמרתי והסתובבתי ללכת ממנה "מחר" אמרה אליי השרירנית
"לא נרעלי" אמרתי בחזרה שיעור רכיבה עבר בסדר אני מניחה שפספסתי אתמול
המון שעות שינה כי כול השיעור ישנתי על הסוס לעומת זאת שיעור מכונאות היה
משהוא מעניין רוב הכיתה היו בנים(כשאני אומרת רוב אני מתכוונת כולם חוץ ממני)
"היי ברבי פה זה לא שיעורבאופנה תמשיכי ללכת" אמר אחד מהם
"צודק אז מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו והתיישבתי במקום הפנוי היחיד מאחורה
שמעתי מישהוא אומר אל הנער ההוא "תיזהר היא הצליחה להחזיק מול זואי יותר מחמש
דקות" "מי זאת זואי ?" שאלתי כי אני בדר"כ לא שואלת לשמות של אנשים
"את יודעת זאת משיעור אומנויות לחימה"אמר אליי זה שישב לפני "טוב אז מה הסיפור
של זה שהצלחתי להחזיק מעמד יותר מחמש דקות?" שאלתי אותו "אף אחד לא הצליח
להחזיק מעמד יותר מחמש דקות"אמר זה שלפני את המובן מאליו אבל בגדול השיעור היה די
רגיל שום דבר מופלא או משהוא אחרי השיעור הזה עברתי לא רחוק מהשער וראיתי שהוא עדין עומד שם שערו הבלונדיני מתעופף ברוח ועייניו הירוקות נעוצות בשלי ואני לא יודעת מאיפה אבל מצאתי
כוח בשביל לכת להתעמת איתו עם הבן אדם שאני יודעת שעוקב אחריי מאז שאני זוכרת את עצמי
"תגיד לא נמאס לך לעקוב אחריי?"שאלתי אותו בעודי נשענת עם הגב על הגדר
ולפני שהוא הגיב לדברי הופיע המנהלת"אני רואה שההסע שלך הגיע" אמרה בפנים עצובות
"מה זאת אומרת הסע?" שאלתי "מתברר שאני לא יכולה להיות האפוטרופוסית שלך
כי היה מישהוא שחיכה בטור בישבילך מתברר אז זאת אומרת שאת הולכת עם הנער הנחמד פה"
אמרה בחיוך עצוב ופתאום חפציי הופיעו והיא נעלמה "קדימה פרינסס הגיע הזמן לחזור הביתה"
אמר הנער