שונה פרק תשיעי

התעוררתי בבוקר למחרת בלי להיזכר מתי נרדמתי
אבל גבר אחד אני זוכרת בברור את הסיוטים
את האש הבריכה חייתי את השריפה כול כל הררבה פעמים
אבל לא רק אותה אלה, אלה עוד מקרים. אני חייבת לעוף מפה,
מזל שאני עוזבת ישבתי לעצמי אספתי את כול הדברים שלי
והתארגנתי והתכוונתי לאזוב את המקום בדיוק כמו שהגעתי אליו עם הרבה איילנייר
עור חיוור וכשאני נראת כמו פנקיסטית ויצאתי מהחדר במחשבה של
תודה לאל אני לא יהיה שם יותר בחיים . כשיצאתי מהבניין
הסתכלתי עליו בפעם האחרונה המקום נראה כמו טירה ישנה
היא היתה עשויה כולה מאבנים שחורות עם דלתות עץ כפולות
ובדיוק כשהתכוונתי להסתובב וללכת המנהלת הופיע, כרגיל
כאילו משום ממקום"לאן את חושבת שאת הולכת?"
"אמרת שאני צריכה לעזוב את המקום היום" אמרתי בתמימות
כשבעצם הרגשתי את דמי מתחממם ואיך בלי לקפוץ עליה
יכולתי להרגיש את ונדטה (נקמה באיטלקית) מצפה בכיליון עיניים
לחתוך בשר ועצמות, אך ידעתי שעדיף להשאיר אותה במקומה
"זה כשחשבתי שאין לך שום כוח, אך עכשיו מתברר שיש לך יותר
משחשבתי" אמרה ועייניה נצצו"מה זה משנה? אני עפה מפה"
אמרתי והסתובבתי ללכת אבל היא תפסה אותי ואמרה בקול נחשי כמעט
"את לא הולכת לשום מקום" יכולתי להרגיש את האנרגיה באויר
"מי את שתחליטי זאת?"שאלתי אותו באותו קול רק עם השפעה חזקה יותר
"אני האפוטרופוסית שלך מעתה" אמרה אליי וכתשובה אמרתי
"כל האפוטרופוסים שלי סיימו נשרפים בגיהנום בטוחה שגם את רוצה להגיעה לשם?"
אמרתי ועשיתי כך שהיא תוכל לשמוע את זעקות יסוריהם
"כן אני בטוחה בזה עם כוח כמו שלך נוכל להיות בטוחים שהכול יעבור בשלום
ויותר מזה" אמרה אליי "את בטוחה שאם יש לי את הכוח שאת חושבת שיש לי,
אני לא יכולה פשוט לעזוב ולהרוס גם את המקום ?" אמרתי אליה בחזרה חייכתי חיוך שטני
והסתובבתי ללכת ורגע לפני שיצאתי ראיתי אותו עומד שם ומחכה שאני רק אצא מהשטח
של בית הספר"בעצם אולי אני אשאר מעט בבית הספר אמרתי חיוך מאולץ
המנהלת חייכה הושיטה אליי את המערכת שלי ונעלמה בעוד אני ממלמלת
ברוצ'ריה אליפרנו