שומר הסף…14 אחרון… :)

היא הניחה את ידה על מצחה ועצמה את עיניה . "חתיכת מטורף איפה היא ? " שאלה .
"הפ הפ , אני מציע לך לדבר יפה . בואי נתחיל מיזה שאת מגיעה . לבד אל הפרדס בסוף העיר . תיפטרי מכל השומרים שלך . אני רציני מאיה . ברגע שיהיו איתך עוד אנשים אני מחורר לה את הראש " אמר .
מאיה הקשיבה לכל מילה ובלית ברירה הסכימה . היא ניתקה ויצאה מבית החולים , לאחר שהבחינה שעוקבים אחריה נעצרה והסתובבה אל העוקב .
"אני הולכת לפגוש את לב . "אתה יכול להניח לי עכשיו " אמרה משכנעת .
האדם הנהן ועמד במקומו . לאחר שנפטרה ממנו התקשרה מאיה אליו .
"אני לבד ליד הפרדס . ואני זורקת את הפלאפון , איך להגיע ? " שאלה .
":ילדה טובה . תיכנסי אני ימצא אותך " אמר וניתק .
מאיה כתבה הודעה ללב ושקלה אם לשלוח אותה היא שלחה לו הודעה והניחה את הפלאפון בכניסה לפרדס . מאיה נכנסה עם הרבה פחדים אך יצר הנקמה בער בה .
אופיר ולב בחנו את תמונות הפריצה לבסיס , הם הגדילו ופענחו את פרצוף השודד ששד כלי נשק מבסיס בצפון . "זה הוא " החליט אופיר .
צלצול ההודעה של לב משך אותו מהריכוז , "זה ממאיה " אמר . הוא פתח את ההודעה ונכתבו בה שתי מילים , "אני מצטערת " . הוא הרגיש שההודעה הזו מלווה במסרים נוספים .
"אלוהים אדירים מה עשית מאיה! " אמר לב עצבני , אופיר הביט בהודעה וניסה ליצור קשר עם השומר שלה , "איפה היא? " שאל ,
השומר החל לגמגם "היא אמרה לי שלב נמצא מעבר לפינה ואני משוחרר . הרי לב אוסף אותה לעיתים לכן לא רציתי " המשיך .
"זה לא חשוב עכשיו ראית לאיזה כיוון היא הלכה ? . יסמין לא יצאה איתה איפה יסמין ?" המשיך אופיר .
לב התקשר לחברת המעקב על הפלאפונים וחיפש את האזור .
"בוא נצא אמר אופיר , הם לקחו מהארון ציוד אקדחים .
"גם יסמין לא נמצאת . פאק הוא מצא אותם לב " אמר .
הם יצאו לדרך ותוך כדי נסיעה לב קיבל את המיקום . "הפרדס " אמר .
הוא העלה את מהירות נסיעתו ותוך מס' דקות הגיעו . השמש הייתה בשיאה באותו אחר צהריים . אופיר הזעיק תגבורת וכולם חיכו לאות ממנו על מנת לפלוש לשדה .
מאיה נכנסה לפרדס והחלה מתהלכת בשקט , היא הבחינה בו עומד ומחזיק בידה של יסמין בכוח , היא נגררה אחריו צולעת . 'בן זונה ' אמרה לעצמה .
מאיה הרימה אבן גדולה וניגשה מאחוריו , "תהיה בשקט! " ציווה על יסמין המתנשפת .
תמות! אמרה מאיה לעצמה ונתנה לו את האבן בראש , הוא לא התעלף אלא רק איבד את שיווי משקלו יסמין השתחררה ממנו ומאיה משכה את ידה , הן החלו לרוץ בין העצים מקוות להתרחק .
"בואי מהר " ניסתה מאיה לזרז אותה .
"הייתי חייבת לצאת . הוא איים עליי שאם אני לא יצא מישהו מחכה ליד החדר הוא ייכנס וירה בך מאי אני מצטערת " אמרה יסמין היסטרית .
"זה לא חשוב עכשיו . בואי חייבים לצאת מכאן . " אמרה מאיה מנסה לחשוב בהיגיון .
"מאיה , אם לאחת מאיתנו קורה משהו השנייה לא מתעכבת היא בורחת ! " אמרה יסמין בהחלטיות .
"מוסכם " החזירה . הן המשיכו לרוץ, הרגשתן הייתה שהן מסתובבות סביב מקום אחד , נואשות לברוח ממנו .
לפתע הן שמעו ירייה , יסמין צעקה . מאיה נעמדה במקומה וכאב עז פילח את בטנה . היא הניחה את ידה על בטנה וגילתה דם . יסמין ההמומה החלה לבכות ומאיה הביטה בה .
" הבטחת לברוח . לכי מכאן עכשיו ! " צעקה מאיה , היא נפלה על הרצפה והכול ניהיה מטושטש .

לב ואופיר התקדמו לאט וגילו כתם דם על האדמה . "אחת פצועה " לחש לב . דמו געש מכעס ועצבים . הוא נשבע לשמור על מאיה , והיא הלכה כנגדו שוב , הוא פצע אחת מהן . שניהם התקדמו בריצה לתוף הפרדס ושמעו קול נשימות .
"יסמין! " אמר אופיר הם התקרבו עם רובים שלופים . היא יצאה בין העצים עם ידיים מורמות ובוכה , רגלה צולעת וידיה מגואלת בדם . הוא יצא אחריה אקדחו מכוון לרקתה . לב ואופיר כיוונו אליו את האקדח , "תוריד את הנשק . זה אבוד לך אתה מוקף " הזהיר אופיר .
הוא חייך והידק את הרובה . יסמין התנשפה והחלה לבכות . "הוא הרג אותה . הוא הרג את מאיה " אמרה .
ליבו של לב הפסיק לעבוד הוא רצה לזרוק את האקדח ולהרוג אותו במכות .
"סתמי כבר! " אמר באכזריות והידק את אחיזתו בשיערה.
"אתן שתי כלבות , מגיע לכן למות . הרגתם לי את ליז הנקמה שלי בכן לא תספיק . בגללכן אין לי ילד " אמר .
"אתה הרגת אותו לבד . חתיכת אידיוט " אף אחד מהנוכחים לא הוציא את המשפט מפיו , יסמין זיהתה את קולה של מאיה .
הוא נכנס להלם ושיחרר את ראשה של יסמין , הוא הסתובב אחורה להביט במאיה העומדת ומחזיקה אבן . בכוח שנותר לה נתנה לו אותה בפנים והוא נפל לרצפה . לב ואופיר הגיבו במהירות והראשון להכותו היה לב , הוא הכה בפניו עם אגרופיו בכעס ובשיטתיות . מאיה נפלה על ברכיה ונאחזה בבטנה בכאב , יסמין נפלה אחריה ונגעה בלחייה של מאיה . "אלוהים את חיה . חשבתי שהוא הרג אותך . מאיה את חיה . את חיה " אמרה וחיבקה אותה.
"לב תפסיק " אמרה מאיה באפיסת כוחות . לב המשיך להכותו בכוח .
"היא עומדת למות תעזרו לה " צעקה יסמין . אופיר הזיק אותו בידיו ורגליו ולב התרומם לעבר מאיה. "הדם לא מפסיק " לחשה באפיסת כוחות . לב קרע חלק מחולצתו והקיף את בטנה , הוא צעקה כאשר הידק את הקשר .
"הבטחת שלא תסתכני " לחש בקול מאופק .
"לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים , הוא כמעט הרג אותה " דיברה , "אל תכעס . זה נגמר " סיימה .
אופיר עזר ליסמין לקום כאשר החלו להגיע כוחות .
מאיה פקחה את עיניה , הרבה אור הבחינה , עיניה מטושטשות . יסמין ישבה בצידה הימני של המיטה וראשה מונח על מיטתה של מאיה. מאיה הניחה בעדינות את ידה על ראשה של יסמין והיא הרימה במהירות את ראשה .
"היי " אמרה מרוגשת . "למה זה לא כואב " שאלה מטושטשת .
"כדורים " חייכה .
"ההורים שלי ? " שאלה .
"בדרך עם שלי " ענתה יסמין .
"הוא ? " .
"עצור . יערכו לו משפט מקוצר . אופיר ולב משערים שהוא כבר לא יצא מהכלא. מישהו עזר לו , מחפשים אחריו " אמרה יסמין וליטפה את ידה של מאיה .
דמעות עלו בעיניה של יסמין "חשבתי שאת מתה מאיה . הרגשתי שאני לא יחיה עם זה שגם את תלכי ממני " . מאיה הביטה בה ודמעות עלו גם לה .
"חשבתי שאני לא יצא מזה . כשראיתי שאני מסוגלת לעמוד רק רציתי להרוג אותו " אמרה וניגבה את הדמעות . "בואי הנה " לחשה מאיה בבכי .
יסמין עלתה למיטתה וחיבקה את מאיה שתיהן בכו נהנות מהרגע . לאחר שנרגעו הביאה כוס מים למאיה והיא שתתה אותו כאחרי צום ארוך . מאיה התרוממה לחצי ישיבה וחצי שכיבה וגילתה את כאבי הצלקת . נשמעה דפיקה בדלת . שתיהן הביטו בדלת .
אופיר לב ואדם לא מוכר נכנסו לחדר . האדם נראה חשוב , בעל חליפה שחורה , גבוה עם תג של איש ביטחון .
"מאיה , יסמין אני שמח לראות שאתן בסדר " אמר .
"בנות זה האחראי עלינו . זה שדאג לכן " אמר אופיר .
"תודה " אמרה יסמין בשם שתיהן .
"העיקר שהמשימה הושלמה ושתיכן שלמות ובריאות . רק נשאר לנו לסגור את המעגל " המשיך .
לב ומאיה הביטו אחד בשני והיא הבחינה במבטו הקר והמרוחק . 'הגיע הרגע ' הבינה מאיה .
היא עצמה את עיניה כאשר לב החל לדבר . "יש צו איסור פרסום על הפרשה . מרגע זה ואילך לא קרה מה שקרה . עברתן תאונת דרכים שנייה כתוצאה מכך אתן פצועות . מעולם לא ראיתן אותנו. מרגע זה ואילך אין לנו שום קשר אליכן " אמר כרובוט ועיניו התמקדו בנקודה מסוימת באוויר .
"הרצח של ליז . נשאר בגדר תעלומה לכולם פרט לכן ולמשפחה . אם זה יפורסם בכלי התקשורת נבצע תביעה משפטית נגדכן . כל קשר אליכן הוא מיקרי בהחלט החל מהרגע " סיים אופיר .
"מובן" אמרה יסמין בשם שתיהן .
"מאיה תרגישי טוב . יסמין " אמרה האדון ויצא מהחדר .
לב ואופיר נשארו לעמוד שם בשקט , "חן והוריה של ליז מוזמנים אלינו מחר " אמר לב .
אופיר ניגש אל מאיה וליטף את שיערה , הוא התקרב אל אוזנה ולחש "אני בטוח שעוד ניפגש .
"יסמין " אמר אופיר . הוא פתח את דלת החדר וחיכה שתצא , היא קמה ממקומה וצלעה לאיטה אל מחוץ לחדר .
לב עדיין עמד במקומו כשידיו מאחורי גבו . הוא היה מבולבל לא ידע איך להתנהג .
"זהו " לחשה מאיה בקול חנוק . לב התקרב אליה לאיטו ,
"תמיד ידענו שככה זה ייגמר " אמר , הוא נישק אותה נשיקה אחרונה איטית ובלתי נשכחת .
"תודה ששמרת עלי . כמו שהבטחת " לחשה כשמצחו שעונה על מצחה .
"לא שמרתי מספיק טוב . תראי איפה את " אמר, היא הבחינה שהוא עדיין כועס על עצמו .
"לא הייתי מצליחה להישאר חיה . אם לא אתה , אתה לימדת אותי להתעקש על דברים , להילחם " אמרה בקול רועד .
הוא נישק אותה שוב והתרחק , "תשמרי על עצמך מאיה " אמר בקור . "גם אתה לב " אמרה רועדת . הוא פתח את דלת החדר ויסמין עמדה עם אופיר , הוא קרץ ליסמין וחלף אל מחוץ לבית החולים , אופיר חייך אל מאיה ונעלם . יסמין נכנסה לחדר ונשענה על דלת החדר .
מאיה נתנה חופש לבכי שלה . דמעותיה לא הפסיקו לצאת . ואז הבינה למה .
יסמין התקרבה אליה וניגבה את דמעותיה . "את אוהבת אותו " לחשה . מאיה הנהנה ויסמין חיבקה את מאיה שבורת הלב .

לאחר 4 שבועות , מאיה עמדה בכניסה לנמל תעופה עם מזוודה אחריה ,
"ככה בלי להיפרד? " שאל חן , מאיה הסתובבה להביט בו .
"היי " אמרה נבוכה . חן התקרב אליה מביט בעיניה ,
"איך אתם? " שאלה מאיה .
"הם מבולבלים . אמא שלי לא מפסיקה לבכות , אבא שלי חזק בשבילה . " ענה .
היא הביטה בעיניו , הכאב עדיין שם . "ואתה ? " שאלה .
"קשה, חרא תקופה , אני מתגעגע אליה , ואלייך . אני כל כך צריך אותך " ענה בכנות .
מאיה הניחה את תיק הצד על המזוודה והתקרבה אליו , ידיה הונחו על כתפיו והיא הביטה בעיניו הכחולות , "חן אני… " החלה לומר .
"אני יודע . ידעתי את זה מהרגע שהוא הופיע , שראיתי אותך ואותו באותו חדר " אמר , עיניה של מאיה החלו לדמוע.
"השתנית מאי , דמעות? אצלך? " ניסה לצנן את האווירה .
מאיה חייכה והמשיכה להביט בעיניו, "תני לי רק להיות לידך . ליזי הייתה רוצה שנשמור על קשר " ביקש .
מאיה חיבקה אותו בכל כוחה , חן מחץ את צלעותיה כנגדו . "אתה תמיד חלק ממני , אתה וליזי " ענתה . חן ליווה אותה ונפרד ממנה לשלום
.
"מה את עושה פה ? " שאל לב מופתע כאשר יסמין הופיעה בחדר החקירות עם אופיר . "תקשיב לה לרגע " ביקש אופיר . "היא טסה בעוד שעתיים לארה"ב . למשך 8 חודשים " אמרה . לאחר שיסמין יצאה מהחדר אופיר שב , "כמו שאמרתי אני מעריץ את הבן שיסבול אותה . " אמר וחייך לב צחק והביט באופיר "יש אופנוע " אמר אופיר וזרק את המפתחות לעברו .

'את נוסעת לאמריקה הכול יהיה שם הרבה פחות כואב ' הזכירה לעצמה .
מאיה הגיעה לשער הטיסה ועמדה בתור לקריעת חצי מהכרטיס ואז כניסה למטוס .
"אמריקה אה.. " אמר לב , מאיה הרימה את ראשה וראתה אותו עומד שם שידיו בכיסי מכנסיו ומבטו הקר בוחן אותה .
היא יצאה מהתור במפתיע וניגשה אליו , היא הביטה בו בשאלה,
"אני צריך להגיד לך משהו " אמר .
"איך נכנסת לכאן ? ,יסמין אמרה לך ? " שאלה מבולבלת .
"אני איש ביטחון יש לי גישה לכול! , וכן יסמין אמרה לי שאת בורחת מהארץ " אמר במרירות .
"אתה לא כאן לעצור אותי " הבינה מאיה וחייכה חיוך מתנחם , ככה היא אהבה אותו זכרה מאיה , אמיתי וקר .
"לא " ענה ואחר מספר רגעים המשיך . "אני אוהב אותך " אמר בכנות .
"על הנוסעים לטיסה 357 לניו יורק הטיסה יוצא בעוד 4 דק' נא להגיע " הודיעה הדיילת ברמקול . מאיה עמדה המומה והביטה אל עיניו . היא התקרבה אליו באיטיות ונישקה אותו .
מצחה תחת שפתיו וידה בידו . "תודה לב " לחשה והתרחקה ממנו. לב חייך אליה בחזרה ויצא להתבונן בטיסה . ברגע שהיא יצאה לב הרגיש צורך לתת אגרוף לקיר כאשר עשה כך הרגיש יותר משוחרר וחזר לעבודתו .

לאחר שבועיים….
השעה הייתה 2 לפנות בוקר כאשר לב נכנס לדירתו , הוא נעמד חצי רגל בחוץ חצי בפנים כאשר ראה אותה עומדת ומביטה בו . הוא טרק אחריו את הדלת ועמד מולה .
"אני תוהה אם זה עוד פנטזיה שלי " חשב בקול . מאיה חייכה לנוכח הבעתו ההמומה "אז הצלחתי להפתיע " אמרה .
"מה לא כיף באמריקה? " שאל .
"אידיוט שכמוך! , עמדת שם ואני חושבת שפעם ראשונה בחיים שלך אמרת את זה והתכוונת מכל הלב. זרקת את זה ככה ונתת לי ללכת . שחררת אותי . רצית שאני ימשיך לחיות ולהגשים את הרצונות שלי. ידעת שאני יבוא , ידעת שזה החלום הכי גדול שלי , האהבה שלך אליי . ובגלל כל זה , אני אוהבת אותך . למרות שאתה קר , אידיוט , יהיר אולי בגלל כל זה " התוודתה .
לב התקרב אליה ומבט משועשע בעיניו . "אני יגיד לך את זה תמיד . ההבעה שלך באותו רגע הייתה בלבול והתרגשות . אני לא ישכח את המבט הזה . אני אוהב אותך מאיה . ואני רוצה שתגורי איתי כאן , אני רוצה להגיע מהעבודה ולראות אותך . להתעורר בבוקר כשהראש שלך תקוע לי בצוואר . להירדם כשאת בוהה בי . נראה אותך מתמודדת עם כל זה!. אני אוהב שאת עקשנית , מורדת . וכן , אני אולי קצת יהיר אבל אני אוהב את הדרך שאת מתמודדת עם זה . אני אוהב את כולך ככה ! " אמר וצחוק נפלט מגרונו.
מאיה הורידה את נעליה הגבוהות וכרכה את זרועותיה סביב צווארו. "תנשק אותי " לחשה כנגד פיו . הוא נישק אותה כמו שהכירה , כמו שאהבה .
הם שכבו לאחר מעשה מביטים בתקרה . "אז מה , יסמין ואופיר ? " שאל .
מאיה חייכה והביטה לכיוונו "נקווה " אמרה .
מאיה התקרבה אליו ופניה הוטמנו בצווארו .
"תגיד את זה " לחשה לאוזנו .
"אני אוהב אותך " אמר וליטף את גבה .
"אני אוהבת אותך " לחשה .