שומרי השעון פרק 1

המציאות אכזרית,מגעילה,נוראה. לא תמיד מקבלים מה שרוצים ולא כל מי שאוהב אותך ישאר לצידך לנצח. לפעמים יהיו דברים שאתה אפילו לא תצליח להבין אבל אתה חייב להתמודד איתם אם אתה רוצה ואם אתה לא. תמיד חשבתי לעצמי אם רק הייתה דרך, דרך לעצור את הזמן, לעצור את סיבוב השעון, לעצור את כל מה שקורה לי ופשוט לנשום לשנייה. אם הייתם מכירים אותי לפני שנה הייתם רואים ילדה עם חיוך על הפנים. באמת היה לי טוב, אושר טהור כזה. אבל מאז כל מה שקרה זה לא קל להיות שמחה, הרגשת האופטימיות והחיוביות שלי הלכה והתפוגגה ובמקומה הגיעה תחושת הכעס והעצב. ניסיתי להישאר שמחה אבל זה קשה. גם האקס שלי בגד בי עם מישהי אחרת כי כנראה שלא הייתי מספיק בשבילו, גם החברה הכי טובה שלי(לשעבר) נטשה אותי כשעלינו לתיכון ואם כל זה לא מספיק "דרמתי" אני אף פעם לא זכיתי להכיר את אבא שלי, אף פעם. אמא שלי אמרה פעם שהוא מת בתאונת דרכים כמה ימים לפני שנולדתי ולמרות זאת היא אף פעם לא נתנה לי ללכת ללוויה שלו, אמרה שזה יהיה יותר מידי בשבילי. היא אפילו לא מוכנה לספר לי מה בדיוק קרה, אולי זה קשה לה מידי לדבר עליו. אמא שלי עובדת כעורכת דין אז קורה שהיא לא נמצאת בבית רוב היום ואני נשארת בבית לבד, מתכנסת בתוך הבדידות שלי שכל כך קשה לי לצאת ממנה, חושבת למה כל הדברים האלו מגיעים לי. אבל לא, אני ממש לא הולכת להראות את זה כלפי חוץ, כולם חושבים שאני הנערה המגניבה בבית ספר שלא שמה על שום דבר ושהיא חסינה להכל. אני לא רוצה שמישהו ידע מי אני באמת, מספיק פעמים נתתי לאנשים לשבור אותי ולרמוס אותי והחלטתי שדי מספיק.
אולי עדיף להסתיר את מי שאני כדי פחות להיפגע. אז בזמן שהמגן החיצוני שלי עשוי מפלדה אני אשמור על קליפת החרסינה שלי קרובה אליי שתהיה כמה שיותר בלתי נראית לעין. לפעמים אני חושבת לעצמי אם יש משהו שאני לא יודעת? תמיד בלילות יש לי חלום אחד שחוזר על עצמו שבו אני נמצאת במקום אחר שלא דומה לפה, מקום קסום ונפלא בדיוק לאנשים כמוני ובסוף החלום מתקרב אליי אדם גבוה ומבוגר אבל אני לא רואה את פניו כי הן מכוסות. וברגע שאני קרובה ללהוריד לו את המסכה החלום נעצר. אחרי החלום אני מרגישה כמו תחושה כזו שיש לי כוח שאין להרבה אנשים,שאני יכולה באמת לשנות משהו,לגרום לדברים לזוז,לגרום לדברים לקרות. אבל זה שטויות, אין לי שום כוח ואף מקום לא מחכה רק לי. לפחות ככה חשבתי עד שהגיע יום אחד בבית ספר.