שומרי השעון פרק 2

קמתי ב6:30 בבוקר,כרגיל. הרגשתי שזה הולך להיות עוד יום משעמם שבו אני הולכת לבית ספר הדפוק שלי, לומדת עם ילדים שאני לא אוהבת, מרגישה כמעט מתה עד 14:00 ואז הולכת הביתה. שמתי על עצמי חולצת בורדו,ג`ינס שחור עם קרעים ונעליי סניקרס שחורות לבנות. ירדתי למטה ואמא אמרה לי "בוקר טוב ג'ורדן,הנה הכריך שלך לבית ספר" הסתכלתי עליה, לקחתי את הכריך ומילמלתי לה "כן בוקר, תודה רבה" בקושי מרוב שהייתי עייפה ויצאתי לרחוב. התחלתי ללכת לכיוון בית ספר עם האוזניות ושרתי בקולי קולות. כמה פעמים אפילו אנשים הסתכלו עליי אבל ממש לא היה לי אכפת. כשכבר הייתי שנייה לפני שער בית ספר מישהו עצר אותי,אז עקפתי אותו והמשכתי ללכת. הוא שוב עצר אותי וכמו שעשיתי קודם עקפתי אותו בפעם השנייה. בפעם השלישית שהוא עשה את זה אני הורדתי את האוזניות ואמרתי "מה אתה רוצה ממני לעזאזל?!" בכעס והוא אמר לי "שלום,אני חדש בבית ספר הזה" וחייך "ולמה זה אמור לעניין אותי?" אמרתי לו "אה,הבנתי את מהבנות הקשות האלה,שצריך ישר להגיע איתן לעניין" אמר וגילגלתי עיניים "אוקיי אז מה שרציתי לשאול זה איפה זה י"ב 8?" עניתי "זה בקומה השלישית חדר 806" "תודה" . נכנסתי לשער בית ספר וככל שהתקרבתי לכיתה שלי הבנתי ,שיט הוא איתי בכיתה,רגע מה זה אכפת לי שהוא יהיה איפה שהוא יהיה אני גם ככה לא הייתי שמה עליו מלכתחילה . נכנסתי לכיתה וראיתי את הנער ממקודם מדבר עם נער מהכיתה ,השתדלתי לא להסתכל עליו כדי שהוא לא יחשוב שאכפת לי ממנו חס וחלילה. התיישבתי במקום שלי שורה אחרונה בכיתה בשולחן הכי שמאלי,המורה למתמטיקה הגיעה והתחיל השיעור. "תלמידים,הגיע אלינו תלמיד חדש בשם מארק ואני רוצה שתתייחסו אליו יפה ושתעזרו לו להתאקלם פה,מארק שב ליד… ג`ורדן" נו למה לידי? היא רצינית? רגע קוראים לו מארק?זה שם ממש יפה…מה אמרתי עכשיו? אני לא מרוכזת לחזור לשיעור ג`ורדן,לחזור לשיעור. מארק בא להתיישב לידי והרגשתי ממש לא נוח. אני רגילה למרחב שלי ולפרטיות שלי "טוב תלמידים,מתחיל המבחן במתמטיקה ,כולם להוציא עטים,אני מתחילה לחלק את המבחן" יש מבחן במתמטיקה? היום? ברצינות? אני לגמרי שכחתי שזה קורה היום, למה אני תמיד שוכחת את הדברים הכי חשובים? לפחות הייתי כמו הבנות האלו שלומדות יומיים לפני למבחן במתמטיקה, מקבלות 95 ובוכות אבל לצערי אני לא מהסוג ה"איכותי" הזה ואני לא טובה במתמטיקה. היא הביאה לי את המבחן וניסיתי לפתור אותו אבל הראש שלי התפוצץ ולא הבנתי כלום ואז ראיתי שמארק מוציא דף משום מקום ומתחיל לכתוב עליו דברים. ניסיתי לא להסתכל יותר מידי על הדף. הוא קיפל אותו והביא אותו אליי,פתחתי אותו וראיתי שם די הרבה תשובות למבחן אז התחלתי לכתוב ולא חשבתי בכלל על הטובה שמארק עשה לי. נתתי למורה את המבחן ושמחתי שלפחות אני אקבל 70. הייתה הפסקה והלכתי לחצר מבלי לומר תודה למארק,זה היה סתם בזבוז הזמן שלי. התיישבתי מתחת לעץ האלון שאני כל כך אוהבת,עצמתי עיניים ואז מארק בא והפתיע אותי "תיזהר פעם הבאה שאתה עושה את זה שמעת?" אמרתי "כן כן,אני אזהר ולא אעשה יותר כלום אבל עכשיו את חייבת להקשיב לי,אני צריך שניפגש מחר בערב" גיכחתי "מה אתה מזמין אותי לדייט? נראה לך שאני נותנת לך סיכוי" "מה? לא זה בכלל לא מה שהתכוונתי, אולי תפסיקי להיות צינית לשנייה?" שאל "אני מצטערת, להיות צינית זה בדם שלי" חייכתי "מה שהתכוונתי לומר זה שאני צריך שניפגש מחר בערב כדי לדבר איתך על משהו, משהו חשוב ואני ממש לא יכול לומר לך את זה פה בבית ספר כי אני מפחד שמישהו ישמע" "אתה יודע שאתה נשמע ממש קריפי כשאתה מדבר ככה? אני עוד אתחיל לחשוב שאתה רציני" אמרתי "יודעת מה, אין לי כוח להתחכמויות שלך, תפגשי אותי מחר בערב ליד בית ספר בשעה 19:30 אם בא לך או אם לא, צריכים אותך בדחיפות במקום רחוק מכאן וזה מה שאני יכול לומר כרגע" הסתכלתי עליו "אתה לא רציני נכון?אתה סתם צוחק נכון?" שאלתי והוא פתאום נעלם "מארק? מארק?" שנייה מה קרה כאן? צריכים אותי? במקום אחר רחוק מכאן? הייתי כל כך מבולבלת שאפילו לא הצלחתי להבין מה קרה. עדיין לא הייתי בטוחה אם כדאי לי ללכת להיפגש עם מארק הזה מחר. אני מכירה אותו בקושי שעתיים, הוא הגיע משום מקום וככה סתם אני צריכה לסמוך עליו שהוא אומר את האמת? אולי הוא סתם עושה עליי בדיחה ובסוף אני אצא מושפלת? נגמרה ההפסקה וחזרתי לכיתה. עבר היום ואני לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מה שקרה ליד העץ עם מארק. הבנתי שאולי כדאי שאשמור את זה לעצמי, גם ככה אין לי יותר מידי למי לספר על זה. כשהגיע הלילה לא הצלחתי להירדם, הבנתי שכנראה מארק סתם צחק, לא היה רציני אבל משום מה לא הצלחתי לשחרר מזה. כשסוף סוף הצלחתי להירדם חלמתי את אותו חלום כמו כל לילה, אבל הפעם כשהצלחתי להוריד לדמות את המסכה היה שם במקום פנים שעון מקולקל שלא זז והחלו שריפות פתאום וצעקות והכל הפך לשחור והתעוררתי מהחלום בבהלה.