שדת הירח קוצרת הנשמות פרק 1

בראשון קיבלתי התקף לב, בשני החלקתי מצוק, השלישי היה התרסקות מטאור, ברביעי התאבדות, החמישי שינוי גנטי במעבדה והשישי… את השישי לא השכח לעולם, בשישי נורתי… על ידי בן הזוג שלי.
שמי הוא סילביה, יש לי יכולת מיוחדת ונדירה שנקראת ראיית האין סוף, עין האין סוף, העין שצופה את העתיד. יש לזה לא מעט שמות המובילים לעין שמאפשרת לי לראות את העבר של הגלגולים הקודמים שלי ומאפשרת לי לראות חלקים קטנים מהעתיד. בעולם שאנו חיים בו יש סוגים שונים של שדים ולבני האדם יש יכולות מיוחדות ונשקים קסומים אבל לשדים אין יכולות חוץ מהכוח שאיתו הם נולדים וההשתנות לצורת השד שלהם.
אני מיוחדת ויחידה מבין רבים, אני שדה עם יכולת ונשק קסום, אולי זה נשמע מופרך אבל זה נכון. ועוד משהו, כל שד מקבל כוח מיוחד תוך כמה שנים, אני קיבלתי את הכוח המיוחד שלי כמה ימים אחרי שנולדתי, הכוח שלי הוא שאני יכולה לשנות צורה לדברים שראיתי אני יכולה לשנות חלקי גוף או את כל הגוף ואפילו את צבע השיער והעיניים שלי.
למעשה בעיניים שלי יש את הסמל המיוחד של עין האין סוף ויש לי צורה מיוחדת של טבעת בתוך העין, למזלי היא יחסית שקופה אז עם אף אחד לא יתאמץ להסתכל אף אחד גם לא ישים לב אליה. אצל בני האדם מתייחסים לעין האין סוף כפלא ואצל השדים זאת קללה כי אומרים שלשדים לא אמורה להיות עין האין סוף ויש הטוענים שזאת בכלל ההמצאה של בני האדם, אני מאמינה שבני האדם מפחדים מאיתנו מכיוון שאנחנו חיים יותר זמן אז עם יהיה לנו את עין האין סוף מההתחלה נוכל להעיד על כל הטעויות שבסיפורים שלהם, וחוץ מזה הם מצאו דרך לדכא אותנו, בני האדם משתמשים בנשקים המכושפים שלהם בשביל לפגוע בנו ועוד לא מצאנו שיטה לבטל את הנשק שלהם חוץ מכוח רצון חזק יותר.
אני נמצאת כרגע בממלכה סלורידיה. הממלכה יפה אבל כמו בכל ממלכה גם כאן יש שכונת עוני וכאן נולדתי וכאן גדלתי, הסוואתי את עצמי לשדת חתול מכיוון שלשדי החתול הכי פחות מציקים והם הכי פחות נחוצים וככה אני חייה כרגע.
אפשר לומר שאני שדה מיוחדת, אני יכולה לרפא פצעים על ידי ליקוק הפצע, אני יכולה להעריך את הציפורניים שלי ולתקוף, העור שלי חזק יותר ממגן והחושים שלי חדים יותר משל כל אחד אחר.
יש סוגים לשדים, הסוג הנפוץ ביותר הוא יונקים שבהם יש שדי כלבים, חתולים, סוסים, פילים, דובים שהם הסוג הפחות בעייתי והיותר חברותיות לבני האדם. יש את הטורפים שהם קצת יותר תוקפנים כמו החתולים, התנינים או הצבועים. אחריהם ימיים כמו דולפינים, כרישים ולווייתנים, הם קצת יותר נדירים ואתם יכולים לנחש איפה הכי קל למצוא אותם. יש את המעופפים כמו נשרים, ינשופים או עורבים, הם והימיים עלו ברמת קושי ההשגה שלהם והם נמצאים מתחת לארסיים כמו הנחשים, עכבישים ועקרבים. לכל הארסיים יש סוג ארס שונה שהשפעתו שונה אך הקדמונים שהם הדרקונים, רוחות או המפלצת מלוך-נס מסוגלים לרפא כל ארס שהו, השדים הארסיים והשדים הקדמונים כל כך נדירים שאנחנו באמת בסכנת הכחדה, יש אנשים שעדיין צדים אותנו ויש אנשים שלוקחים אותנו בתור עבדים, זאת הסיבה היחידה שאני לא נהנת להיות שדה קדמונית, בכללי כיף לי כי אני יכולה לקפוץ גבוהה ולרוץ מהר, היכולות האתלטיות שלי גבוהות והחברים שלי אמרו לי שעם הייתי לומדת בבית ספר הייתי משכילה, רק חבל שהחברים האלה כבר לא איתי.
האנשים והשדים שבשכונה שלי לא יודעים שאני שדה קדמונית ובעיר חושבת שיש דרקון שמסתובב חופשי… זאת אני עם לא הבנתם, הצורה האמיתית שלי היא דרקון, האנשים בשכונה שלי לא יודעים שאני הדרקונית והם גם לא כל כך מזהים אותי כי אני משנה את המראה שלי בכל שינוי צורה.
המראה הדי קבוע שלי הוא של נערה בת שש עשרה עם עור בהיר ויפה, שיער שחור וחלק כמו הלילה שמגיע לי עד אמצע הגב ועיניים סגולות שצמאות לידע. חוץ מזה יש לי אוזני חתול אפורות וזנב חלק שגם הוא אפור. אין לי בגדים מפוארים ויפים כמו שאמורים להיות לנערה שזה עתה הגיעה לגיל שבו מותר להתחתן אבל בגדים בלואים, מרופטים ומעט מלוכלכים עדיין עושים את עבודתם בתור בגדים, לפחות זה מה שהם עשו עד עכשיו. חולצה ארוכה שעשויה מבדים שונים וצבעוניים וחצאית רופפת שקיצרתי אותה כי הוא הגיע עד כפות הרגליים והפריע לי להתנייד אז עכשיו היא חצאית קצרה ורופפת בצבע שחור שמגיע עד הברכיים.
למקרה שלא הסברתי מספיק אני אוסיף עכשיו כמה דברים עלי, וכמה דברים על השדים הארסיים והקדמונים.
אני לא זוכרת איך נולדתי אבל אמרו לי שיום אחד פשוט הופעתי בשכונת העוני. כולם סיפרו לי את אותו הסיפור שבו הם אומרים שהם מצאו יום אחד תינוקת קטנה בתוך ערסל מעץ, מכוסה בשמיכה לבנה ומנמנמת. לא בוכה, לא מדברת, רק תינוקת קטנה וטובה שישנה. הם גידלו אותי שם כמו בת אמיתית אבל זה לא הרגיש לי משפחה… כנראה כי הייתי עצמאית מידי. בגיל שנה התחלתי ללכת, בגיל שנתיים כבר התחלתי לדבר ובין גיל שלוש לארבע כבר עברתי לאחד הבתים הנטושים והפכתי אותו לשלי.
בגיל שש ראיתי את החיזיון הראשון שלי. בעוד עשר שנים מהיום אקבל את הנשק שלי, הוא יהיה נשק זוהר, נשק חזק וטוב לב. נשק עם נשמה טהורה. זה מה שהחיזיון אמר כשהייתי בת שש ומאז ראיתי רק דברים קטנים כמו מוכר ירקות שהולך להחליק או מתי השומרים עומדים לסובב לרגע את הראש ככה שהגנבות שלי תמיד הלכו חלק. בשביל לשרוד הייתי צריכה לגנוב, זה לא כאילו הייתה לי בררה אחרת.
טוב. עכשיו נעבור לשדים: לשדים הארסיים יכולים להיות עד שני סוגי ארס ולא יותר, כל אלו שהיו להם יותר כבר לא קיימים בעולמינו. השדים הקדמונים יכולים לרפא את כל סוגי הארס אבל זה מקשה עליהם מאוד ויש פעמים רבים שזה מקצר את חייהם. הכל תלוי בסוג הארס וביכולת ההתמודדות של הקדמון.
אני לא כל כך טובה בלהסיר ארס, חוץ מזה שאני מתעייפת מזה במהירות וזה גם פוגע בי. אני לא יודעת אם זה מקצר את חיי כי לא יצא לי ממש לנסות להציל מישהו מארס קשה אבל זאת התוצאה שאליה הגעתי אחרי שניסיתי להציל את החבר הכי טוב שהיה לי ו…נכשלתי.
באותו זמן הייתי פזיזה, ממש פזיזה. עשיתי דברים שלא הייתי צריכה לעשות וככה הבאתי למותו של חברי הטוב ביותר. עברו שבע שנים, התחזקתי, ואני מחפת נקמה. נקמה מהשד הארסי שבגללו כל חיי נהרסו.
עכשיו, אחרי שהגעתי לגיל שש עשרה סוף סוף אוכל לחפש את הנשק המכושף שלי. התאמנתי במשך שבע השנים האלו עם חרבות, קשתות, רובים, פגיונות ואפילו קלשון. חיכיתי עד לרגע בו אוכל לקבל את הנשק שלי ולא אתן לרגע הזה להתבזבז, אני מוכנה לכל נשק ולא משנה לי איזה, העיקר שיהיה חזק ויביס בשבילי את כולם! אני חייבת להיות כי חזקה, הכי חכמה והכי טובה כדי שאוכל להיפטר מהארסיים ולהשלים את הנקמה שלי!