שבע הממלכות 1 פרק 1

ריצ'רד התעורר לקולות הבכי של שתי אחיותיו הקטנות. לריצ'רד היו שתי אחיות תאומות בנות 13. לראשונה קראו רייצ'ל ולשנייה אנה אף אחד אינו זוכר מי נולדה ראשונה… רייצ'ל ואנה היו נקודת האור הגדולה ביותר בחייו. ריצ'רד היה אהוב מאוד. הוא היה כזה שהבנות מסתכלות עליו במין מבט מיוחד. כזה שחבריו שמחו עליו וגילו רק לו את סודותיהם הכמוסים ביותר, והוא מצדו לא גילה לאף- אחד. והוא היה כזה שאפילו המורים אהובו.

ריצ'רד התנער "מה קרה הפעם?" שאל.
"אלה אבא ואימא!" ענו בדרמתיות והמשיכו לבכות והפעם בקולי קולות.
ריצ'רד הבין שככה לא תצמח הישועה והתחיל להקדם לעבר חדרן.
אלה שבאמצע הדרך עצר והחליט ללכת קודם- כול לסלון.

הוא ירד במדרגות המובילות לסלון הבית.
ובראש גרם המדרגות האחרון נעצר מפני שראה דבר שלעולם לא ראה קודם לכן…

…הסלון היה ריק!
אבל ריק לגמרי!

במשפחת אמנסיי זה לא היה רגיל לראות סלון ריק.
משפחת אמנסיי הייתה משפחה עשירה בעלת מעמד גדול, משרתים רבים, הם אפילו גרו במשהו של בין ווילה לארמון והחל מהשעה שש בבוקר עד השעה שתיים- עשרה אחת בערך בלילה היה ביתם הומה באנשים משרתים ובני משפחה אבל היום באופן מוזר במיוחד הבית היה שקט לגמרי חוץ מצרחותיהן של אחיותיו.
צלצול אחד הטלפונים קטע את חוט מחשבתו.

"שלום, אני מדבר אם כבודו אדון אמנסיי?" שאל.
"אכן, כן" ענה ריצ'רד
התואר של "כבודו" היה מוענק בדרך כלל לאביו ולא היה אפשר לתת אותו גם לריצ'רד…
"אם כך, בוא מיד אם שתי אחיותיך לבית החולים הקרוב ביותר שיש לך!" הוא אמר את זה בנחרצות כזו עד שאפילו ריצ'רד שגדל בבית הענקי הזה לא התווכח.
הוא עלה לחדרן של רייצ'ל ואנה אחיותיו אירגן אותן לנסיעה ואז הזמין מונית.

"לאן תרצה לנסוע אדוני?" שאל אותו הנהג
הם כבר היו במונית. התאומות לא הפסיקו לרטון "לאן הולכים? הלימודים מתחילים רק בעוד שעתיים! ואיפה כל המשרתים, האומנות והלימוזינה שלנו?" הן לא הבינו כלום, אבל בעצם אפשר לומר שאף אחד לא הבין דבר לעת עתה….
"לבית החולים הקרוב ביותר, בבקשה" ענה לו ריצ'רד
"מחילה אדוני, אבל אינני מבין מה בין משפחת אמנסיי רוצה מבית החלים?" לא הבין הנהג
"לא יודע, אבל אמרו לי לבוא לשם" ענה ריצ'רד והוסיף "תוכל להתחיל לנסוע כבר?"
"אה כן, כן סליחה, אני כבר מתחיל בנסיעה" אמר בהתנצלות

בבית החולים הייתה מאומה גדולה מאוד.
על הדלת הייתה תלויה מודעה:
"אין כניסה חוץ ממשפחת אמנסיי"
אף על פי שמשפחת אמנסיי היו משפחה חשובה ועשירה מאוד, אף פעם לא היה זה דבר…

לריצ'רד לא הייתה כל בריירה והוא גרר בעדינות את אחיותיו לתוך המבואה.
במבואה בדרך כלל היה תור ישר ומסודר מאוד של אנשים אך הפעם לא היה כל תור המשרתים אצו הלוך וחזור באולם.
ליד הדלפק חיכו להם נער ונערה בערך בגילו של ריצ'רד.
הנערה הייתה יפה מאוד ובעלת שיער שחור חלק, שפתיים עדינות ואדומות אבל בלי אודם, עניים כחולות ומימיות ועור צחור כשלג.
רייצ'ל ואנה התנערו מריצ'רד בבת אחת ואצו לקראת הנער והנערה.

"שלום לכן אנה ורייצ'ל!" קרא הנער "ואתה מין הסתם ריצ'רד, אני צודק?" שאל הנער וריצ'רד זהה את קולו משיחת הטלפון.
"כן, נכון!" ענה ריצ'רד ושאל "מי אתם?"
"אני גייסון סורילייט" אמר הנער.
"ואני בת זוגו, יפידיה אלינגטון" ענתה הנערה קולה היה נעים ועדין מאוד.
"טוב אין זמן לפטפוטים, בואו אחרי" אמר ג'ייסון
הוא הוביל אותם במבוך מסדרונות עד שהגיעו לדלת ועלייה היה כתוב:

"למנהל? למה למנהל?" שאל ריצ'רד בתסכול. בפעם האחרונה שהיה ריצ'רד אצל מנהל בית חולים זה הוא רק הודיע שסבתו של ריצ'רד הלכה לעולמה. "סבתך נפתרה, ואני לא יודע למה אני אפילו תורח להגיד לך את זה." הרהר המנהל בקול "אולי בגלל שאני רחמן ואתה הייתה מאוד קרוב אליה" ואכן ריצ'רד היה מאוד מאוד קרוב אל סבתו שושי שהייתה זקנה וחביבה מאוד. ועכשיו הוא שוב כאן על מי הפעם יודיעו לו?

"אין מה לעשות, זו היא הפקודה שקיבלנו" ענה לו ג'ייסון ודפק 3 פעמים על הדלת חיכה כמה שניות ודפק עוד 2 דפיקות וחיכה עוד כמה שניות ואז דפק שוב דפיקה אחת ויחידה וחיכה עוד שניה ורגע לפני שקרא:
"לן! לן! הבאתי אותם!"
ריצ'רד שם לב שעל הדלת יש מין דוגמה שלא הייתה שם קודם לכן….

דרגו וכתבו לי תגובות כי אני צריכה לדעת מה צריך לשפר!
🎊משהיא🎊 (רמז- 👸🏻)