רסיסי הלילה פרק 2.
וויל חגר את החגורה וחיכה בסבלנות להמראה. "מים?" הדיילת בעלת השער הזהוב שאלה אותו והגישה מגש ועליו בקבוקי מים קטנים.
וויל נד בראשו לאות שלילה והחזיר את מבטו לטלפון.
הוא דאג, כמו תמיד.
אולי הוא לא אהב אותה אבל היא עדיין הייתה חשובה לו.
הוא הסיט את עינייו הצידה ונתקל בשריריו שבלטו משרוול החולצה המכופתרת שלבש. הוא שלח יד לפרוע את שערו הזהוב ונתקל במשענת הכסא.
הוא הוציא את המצית מכיסו והדליק אותה. הוא וידא שאף אחד אינו מסתכל ושלח את ידו לאש. ידו במהרה התלחכה באש אך לא נשרפה. הוא תמיד אהב את האש. חסרת שליטה וכל כך הרסנית.
הוא פתח את ארנקו והביט בתמונת אחותו הקטנה שניבטה אליו. אם היה קורה לה משהו הוא לא היה יכול לחיות עם זה.
הוא כיבה את הטלפון שלו, השעין את ראשו על החלון ובמהרה נרדם.
הוא התעורר לקול זעקות כאב.
הוא הרים את ראשו וניסה לראות משהו אך ראייתו הייתה מטושטשת. הוא ניסה לקום אך התמוטט ברגע והחל לאבד הכרה.
שנייה לפני שעיניו נסגרו לגמריי הופיע ראש חבוש מסיכת ליצן מהחושך.
"וויל ג'פרסון. נשמע קול עמוק מבעד למסיכה. "המצוד החל…"
תגובות (1)
תמיד שנאתי ופחדתי פחד מוות מליצנים, אל תוסיף לזה.
סתם צוחקת, אני ממש מפחדת מליצנים אבל גם ממש אוהבת איך שמשלבים אותם בסיפורים :)
אז… כמו בפרק הקודם- טוב מאוד וקצר מאוד. אשמח אם תאריך את הפרקים שלך, זה דיי מעצבן לקרוא פרק טוב ואז לגלות שהוא נגמר -,-
ובכל זאת, פרק מאוד יפה וכתוב טוב.
אשמח להמשך! והפעם קצת יותר מהיר ^^