ריקוד החרבות: פרק תשיעי

טוב, אחי החילוניים, שרדתם כנראה את השבת בלי פרק. אבל מה לעשות, אני דתי. :-)
אז זה פרק ממש מגניב, (אני מקווה) ובבקשה, הסירו חשד מלבכם על ארוול, הוא מהטובים.
נ.ב.
אני מתכנן לתת שמות לפרקים, אשמח אם תתנו לי רעיונות בתגובות.

-פרק תשיעי-
השומר פתח את הדלת, "הבאתי אותה אדוני" אמר.
סר ארוול ישב מאחורי שולחן עץ מגולף, "בבקשה היכנסי" אמר, "אתה יכול ללכת" אמר לשומר.
"את יכולה לשבת" אמר והצביע על כיסא מולו. דרנל התיישבה, "יש לך מושג למה קראתי לך?" שאל ארוול.
"בגלל הבן שלך" אמרה, "תראה אני באמת מצטערת פשוט…"
"יש להקפיד על כבודו של הימין, לא על כבודו של בנו" אמר לה "גם אם אני לא ממש מרוצה מסגנון דיבורך אליו, אין לי את הרשות להעניש אותך" אמר.
אבן כבדה נגולה מעל לבה, "אז למה קראת לי?" שאלה.
"סאמיקר" אמר ארוול. ברגע שהוא אמר את שמו של בעלה, דרנל הרגישה רטיבות מבצבצת בעיניה.
"מה איתו?" שאלה, מנסה לעצור את הדמעות.
"הוא אסטרטג שנשלח לחזית" אמר "ואני שואל את עצמי, למה דווקא הוא? הרי יש עוד אסטרטגים, בכירים ממנו, בני למשל, למה דווקא הוא?" שאל אותה, לדרנל לא הייתה תשובה, ולכן הוא המשיך,
"מה שאני חושב הוא שסאמיקר, נשלח לחזית על ידי מישהו שאת שמו אני לא אגלה לך, לצורך העניין, נקרא לו א'. אז א' הזה כנראה פחד מסאמיקר או ממשהו שהוא יודע ולכן שלח אותו לחזית, בתקווה שהוא יהרג. אחרי הכל, לאביו יש את בטירה שלו, את אחת הספריות הגדולות בצפון, ויכול להיות שסאמיקר לקח כמה ספרים איתו כשהוא עבר לגור כאן. וכנראה, באחד הספרים האלה, יש משהו שא' לא רוצה שיוודע." אמר "ולכן קראתי לך, כי אם סאמיקר יודע את המידע הזה, ככל הנראה, א' חושש שהוא גילה אותו לאדם הקרוב ביותר אליו, שזו את" אמר לה.
"ולמה הוא לא רצה להרוג קודם את אביו של סאמיקר?" שאלה דרנל "אחרי הכל, הספרייה שייכת לו" אמרה.
"דבר ראשון, יכול להיות שהוא שלח מתנקשים והם מתו בדרך או שהם לא הצליחו להרוג אותו. אמר ארוול "בכל מקרה, אני מציע לך לגור כאן בארמון, יש לנו חדרי אורחים כאלו ואחרים, ונוכל לשכן אותך, כי ככל הנראה, א' ירצה להרוג אותך, אני אתן לך חמישה שומרים ממשמרי האישי." אמר לה.
"ומי יבטיח לי שא' זה לא אתה?" שאלה בערמומיות,
"בגלל" אמר ארוול וקם מכיסאו "שאם הייתי רוצה להרוג אותך, הייתי עושה את זה עכשיו" אמר ושלף את החרב שהייתה מונחת בנדן על יריכו.
"ובכן, אני מאמינה לך" אמרה דרנל "אז, אני אגן על חייך, ואת לא תגלי דבר וחצי דבר ממה ששמעת. מוסכם?" אמר ארוול והושיט את ידו,
"מוסכם" אמרה דרנל ולחצה אותה.
"אז אני מניח שאפשר להראות לך איפה החדר שלך" אמר, "שומר!" צעק.
שומר נכנס לחדר, הוא לא היה ממשמר הימין, "תלווה את האורחת שלנו ואת הבן שלך לחדרה" אמר לו.
דרנל יצאה מהחדר ביחד עם השומר,
השומר הוביל את דרנל למסדרון שדלתות של חדרי אורחים, הוא חלף על פניהם, ופתח דלת שהובילה למדרגות החצובות בסלע, הוא סימן לה להיכנס, זה היה הרגע שדרנל החלה לחשוש "מי אתה?" שאלה "לא כדאי לך להתנגד" אמר לה "כנסי למדרגות, הדרך עד לבוס היא ארוכה, ואולי נעשה קצת כיף בדרך" אמר "מה אתה?" שאלה אותו,
לשאלה זו לא ענה, אלא מחה את הצבע הלבן הכהה מעל פניו, מתחתיו היה עור שחור,
"אתה קשור לארוול?" שאלה.
"למה שאני אצטרף אל ה'צפוני' הזה?" שאל וירק את המילה כאילו הייתה ארס.
"ומי אומר שאתה לא משקר?" שאלה אותו.
"אין בעיה לומר אמת מרה למי שתהייה גופה בעוד מספר רגעים" אמר לה, "ועכשיו הרשי לי להיפטר מהתינוק שלך" אמר והניף סכין בעיצוב דרומי שהסתיר תחת בגדיו לעבר ראנד הקשור לגבה.
הוא נעצר באמצע ההנפה, חרב צפונית יצאה מבטנו, נושא החרב היה ארוול.
"הוא עשה לך משהו?" שאל ארוול בדאגה, "לא משהו פיזי, אבל חשבתי שאני לא אשרוד. תודה לך" אמרה, "כשראיתי שהשומר הוא לא מהמשמר שלי, מיד חשדתי" אמר "אז עקבתי אחריכם" אמר,
"ואתה לא דרומי מתחת לצבע?" שאלה אותו,
"את מוזמנת לבדוק" אמר והושיט לה את לחיו,
דרנל חייכה, "אם אתה כל כך בטוח, אני לא אבדוק" אמרה,
"בסדר ואם תרשי לי, אלווה אותך לחדר שלך, לחדר האמיתי שלך" אמר לה.
'ואחרי זה,' הוסיף לעצמו, והעיף מבט בדלת שהדרומי פתח 'אאלץ לרדת למקום הזה, כדי לבדוק מה יש שם'