ריקוד החרבות: פרק תשיעי, (גרסה ערוכה)

-פרק תשיעי-
השומר פתח את הדלת, "הבאתי אותה סר" אמר.
ארוול ישב מאחורי שולחן עץ אגוז מגולף שכיסא נוסף עמד מולו, בצד הקרוב לדלת.
ארוול עצמו היה גבר בעל שיער שחור ששיבה זרקה בו, פניו היו פנים צפוניות מאורכות ששמרו על ארשת פנים חתומה (ארוול היה רב אומן באי הסגרת רגשותיו).
״תודה, אתה יכול ללכת״ אמר ארוול לשומר. ״שבי״ אמר לדרנל לאחר שהשומר הלך והצביע על כיסא שניצב מולו, מצדו השני של השולחן. דרנל התיישבה, הכיסא היה נוח מהכיסאות שהייתה רגילה אליהם.
ןל"תקשיב, אני ממש מצטערת על מה שקרה עם הבן שלך…" החלה לומר, אבל ארוול הסה אותה בתנועת יד, "יש להקפיד על כבודו של הימין, לא על כבודו של בנו" אמר "ובהתחשב בנסיבות, אני מבין לגמרי את התגובה שלך. גם אם אני לא מרוצה ממנה לגמרי" אמר.
אבן כבדה נגולה מעל לבה של דרנל, והיא חשה נינוחה יותר ממקודם.
"אז למה קראת לי?" שאלה,
"לשאול אותך מה מסלול החיים המתוכנן לאחר מותו של בעלך" אמר,
"לא חשבתי על זה" אמרה דרנל, "אתם מודיעים לי שהאדם הקרוב ביותר ללבי מת, ואז אתם שואלים אותי מה אני מתכננת לעשות עם החיים שלי, סלח לי הלורד, אבל זה קצת מוגזם" אמרה דרנל בזעף קל.
"לא לורד, אני רק סר" אמר ארוול "אני עדיין לא לורד" אמר.
"אז מה אתה רוצה?" שאלה דרנל. היה לה ברור שארוול לא עומד לקחת לשיחה את כל האלמנות של החיילים שהיו במארב הארור ההוא, אז מה שונה במקרה שלה.
"מה שבטוח, לא היו לך צרות כלכליות," אמר ארוול, "לאביך יש טירה גדולה ליד החוף הצפוני, וגם הוריו של סאמיקר המנוח לא היו ממש מפשוטי העם" אמר ושילב את אצבעות ידיו, זו בזו.
"אז….?" אמרה דרנל, מנסה להבין להיכן הוא חותר תחת הבעת הפנים הלא משתנה והחתומה שלו.
"עכשיו, אם את רגועה במישור הזה." אמר ארוול "אפשר להמשיך לנושאים רציניים יותר" אמר.
"ומה הקשר למצב הכלכלי?" שאלה דרנל בהרמת גבה קלה.
"אנשים נהיים נינוחים יותר במצבים כאלו, כאשר אין את עול הפרנסה על כתפיהם" אמר ארוול.
"בסדר, מה רצית?" שאלה דרנל.
"לשתף אותך בחשש שעלה בראשי," אמר ארוול, הניח את ידיו משולבות האצבעות על השולחן, "אני חושב שסאמיקר נרצח" אמר בשקט.
"למה אתה מתכוון?" שאלה דרנל.
"אסטרטגים לא נשלחים לחזית" אמר ארוול, "אבל סאמיקר נשלח, ואני שואל את עצמי, למה? הוא לא האסטרטג הבכיר ביותר, ושליחה של אסטרטג לחזית לא קרתה כבר כשלוש מאות שנה. החשש שלי הוא: לאביו של של סאמיקר, אנלגר לאנרסל, יש בטירה שלו, את אחת מהספריות הגדולות ביותר בצפון, הכוללת מידע שישנם מספר אנשים שלא רוצים שיחשף. לאחר שסאמיקר עבר למשעול שלג לאחר נישואיכם, הוא לקח עמו מספר ספרים, בעיקר על שושלות ועל שלטי אצולה, הייתה לו חיבה מוזרה לדברים האלה" אמר. "יש לי שאלה קטנה" אמרה דרנל "איך אתה יודע את כל המידע הזה עליו?" שאלה, היא הכירה את הספרים שהוא הביא, שעסקו באילנות יוחסין משמימים. היא ניסתה פעם לקרוא את אחד מהם, אבל היא נשברה כשראתה שהאילן יוחסין של שושלת אצולה מערבית כל שהיא, מתפרס על פני ע-ש-ר-ה- -ע-מ-ו-ד-י-ם.
"עוד לא גמרתי לדבר" אמר ארוול "ולשאלתך: כפי שאת יודעת, הוא היה ביחסי חברות קרובים עם בני, וממנו הגיע אלי המידע הזה" אמר. ״כפי שאת בוודאי יודעת, אי אפשר לקבל תואר אצולה מעבר ללורד, מבלי להיות שייך לשושלת חשובה כל שהיא״.
לדרנל הייתה תחושה שהיא מבינה מה הוא רומז, ״אתה מתכוון״ אמרה, ״שמישהו, בעל תואר אצולה גבוה מלורד, שלא שייך לו בזכות, שלח את סאמיקר לחזית כדי שלא יחשוף את המידע הזה שקיים אצלו?״ שאלה, מקווה בסתר לבה שהתשובה תהיה לא זאת שידעה שתהיה.
השתררה שתיקה של כדקה, שבסופה ענה ארוול בפנים שנראו כחצובות בקרח.
״כן, לזה אני מתכוון״ אמר.
לבה של דרנל צנח, אם לאדם מסוים, שולח לשדה הקרב נער שמעולם לא הוכן לנושא, ועוד לא מלאו לו שמונה עשרה. הרי שחייה הם הפקר מבחינתו, וכך גם חיי בנה, היא העיפה מבט אל מאחורי גבה, כדי לוודא שראנד עדיין שם.
״איך הוא שכנע את המלך?״ שאלה.
״הוא טען..״ אמר ארוול, ״ובכן, הוא טען שהוא צריך לראות מהו מוות בקרב, לפני שהוא חורץ אותו במשיכת עטו״ אמר, ״למען האמת, הוא הציג את עמדתו במתק לשון שכזה, שאני האמנתי לו לרגע. אבל אם מביטים לעומק בדבריו, מגלים שיש לו משהו נגד סאמיקר, ניסיתי לשכנע את קלגר לא להקשיב לו, אבל קלגר הסכים״ אמר ארוול במרירות. ״ולאחר שחקרתי על האיש הזה קצת, מסתבר שהוא לא בן אצולה, אלא אדם בעל עבר בלתי ידוע. הוא סחט באיומים טירה קטנה וישנה מאיזה נצר לבית אצולה פחות דרגה, הוא חיסל את הנצר, והכריז על עצמו בתור הלורד של הטירה וכל סביבותיה, ואם חלק מן הסביבה היה שייך למישהו שלא מוכן להיפרד… ובכן המוות המוקדם השיג את הבעלים הסוררים של החלקה, והשטח עבר למיודענו״ אמר במרירות.
״אז למה אתה לא מגלה לעולם מיהו?״ הזדעקה דרנל ״אתה לא יכול להשאיר את הגזלן הזה במקום שהוא נמצא כעת״ אמרה.
ארוול צקצק בלשונו ״יש דבר הנקרא ׳פוליטיקה׳.״ אמר בשקט ״לגלות את האמת על מישהו בעל עוצמה והשפעה רבה, עלולה להיות מסוכנת, למען האמת אני מסתכן סיכון רב, בזה שאני מוסר מידע רגיש בידיה של ילדה בת שבע עשרה״ אמר ״אבל אני חש כלפייך חובה מסוימת לספר לך כיצד בעלך מת, ולכן אני אומר לך. יכול להיות שאני אתחרט על כך כאשר אמק בצינוק טחוב, וזכרונותי עוזבים אותי בזה אחר זה, אבל כעת אני מהמר על זה״ אמר בחצי חיוך.
הכנות שבו, והעובדה שהוא גילה לה מידע שיכל להכניס אותו לצרות הפתיעו את דרנל לטובה.

״אני אומר לך דבר כזה״ אמר ארוול ״אם האיש הזה יחשוד, ולו החשד הקטן ביותר, שסאמיקר גילה לך משהו, חייך יסתיימו לפני בוא הסתיו, ולא נראה לי שהוא יבחל ברצח העולל שקשור מאחוריך, למקרה שאולי כאשר יגדל, ישאל שאלות לא רצויות לגבי מותם של הוריו״ אמר.
״אז מה אתה רוצה לומר לי?״ שאלה דרנל ״למה קראת לי? רק כדי לזרות מלח על פצעי הטריים? כדי לשאוב עונג להבהיר לי מה גרוע מצבי?״. שאלה בכאב.
״לא״ אמר ארוול ״ההצעה שלי היא שאת, תעברי לגור כאן באופן זמני, או שתקבלי כעשרים חיילים לשמירה" אמר "לא הייתי מציע לך את זה בימים כתיקונם, אבל בהתחשב בנסיבות, אני מוכן" אמר.
"תודה" אמרה דרנל.