ריקוד החרבות: פרק רביעי

טוב, העלתי את הפרק הזה די מהר. למרות שאני לחוץ (בגרויות) אז כל מי שעוקב, אם הגעתם עד כאן, בבקשה תדרגו ותגיבו.
נ.ב.
אל תיפלו בקסמיו של ארד, הוא מה-באד גאייז.

-פרק רביעי-
לורד ארד אלר הסתובב בעצבנות בחדרו "אתם יכולים להסביר לי איך זה קרה?!" שאל בתערומת את רוזן הצפון ואת רוזן הדרום, נציגי מחזותיהם בטירת כנף עורב. כל מחוז שלח לטירת כנף עורב, נציג שייצג את עמו במקרה ותפרוץ מלחמה. "הסברתי לך כבר הלורד" אמר רוזן הדרום הוא היה גבר בשנות החמישים לחייו ושערו האפור הקצוץ היה ניגוד בולט לעורו השחור. "יש לנו מסורת, שכל מאה שנים, מזמנים את רוחות המתים להתנקם בצפוניים הארורים" אמר "ומדי פעם, ההעלאה כושלת ואנו נאלצים לנקום בשם אבותינו" אמר בהתנצלות.
"מסורת שאין לנו קשר אליה" אמר רוזן הצפון, רוזן הצפון היה גבוה מרוזן הדרום בראש ועורו בגוון הקלף, היה כה שונה מזה של רוזן הדרום עד שזה היה מסחרר.
"אתם לא יכולתם לפתוח במלחמה הזאת לפני שנה!?" שאל ארד בתרעומת "אני מתכנן שלום בכל אוודל, ובקרוב, בכל העולם, ואתם מתחילים להילחם בשם אבותיכם המתגלגלים בשאול כמו אבנים קטנות בחבית." אמר.
"אנשים ממהרים לצרוך מוצר מסוים כשהם יודעים שהוא היה אסור בעוד זמן מה" אמר רוזן הדרום "גם אם הם לא יודעים שבקרוב ישרור שלום עולמי, יש להם משהו בתת מודע" אמר קנהלי, רוזן הדרום.
"טוב אז… בכל מקרה החיילים מוכנים?" שאל ארד "כן הם מוכנים" אמר דקלר, רוזן הצפון. "אבל אתה בטוח?" שאל דקלר "לא בטוח שהם יתלהבו מהרעיון שלך" אמר דקלר.
"אל תדאג" אמר ארד, הוא היה גבר צעיר כבן עשרים ושבע, ושערו היה שחור, ובכן כעורב. הוא הניח יד ידידותית על כתפו של דקלר. "אני אצליח לשכנע אותם" אמר ארד "ואתה, קרא לרוזן המזרח ולרוזן המערב, הם צריכים להיות נוכחים" אמר ארד ופנה לכיוון הדלת.
דקלר יצא בשקט אחריו, ופנה למגוריהם של הרוזנים האחרים.

החצר הייתה מלאה בחיילים, בעלי עור בגוון קלף בהיר מהצפון, בעלי עור נחושת מהמערב, בעלי עור צהבהב מהמזרח, ובעלי עור שחור מהדרום. למען האמת לא היה לצבע עורם או למוצאם, משמעות, מרגע שנשבעו אמונים לכנף עורב, הם הפכו לאבירי הצדק, חברים במסדר המכובד ביותר.
הכל התלחששו זה עם זה, בנוגע לסיבה שגרמה ללורד שלהם לקרוא לכל האבירים להתאסף. מספרם הכולל היה כמאה אלף, והחצר הייתה מלאה ברחשי דיבור.
"הוא רוצה לומר לנו תודה על שירותינו כאן" אמר מזרחי שענה לשם האניצ'י, "אתה לא מבין" אמר מערבי "הוא רוצה לתת לנו כסף כנראה" אמר "לא שאני מתנגד" אמר דרומי בחיוך ממזרי, "שכחתם על מי אתם מדברים?" אמר צפוני "לורד ארד לא יוציא גרוש מהכיס התפוח שלו" אמר, ופרץ בצחוק. "אתה צודק" אמר הדרומי "אבל תודה שחייבת להיות סיבה לכינוס הזה" אמר וסקר את עשרות אלפי הראשים עטויי הקסדה שהיו בכל עבר.
"הנה, הלורד מגיע!" אמר האניצ'י ומכל עבר נשמעו קולות "הלורד מגיע!" "הלורד כאן!". הצפוני שענה לשם קלדן, הטה את ראשו, הנה הוא, במרפסת של עץ המוקפת פרחים, ניצב לורד ארד אלר. הוא עטה גלימה שחורה, שהלמה את שערו השחור ועורו השחום. מימינו ניצבו רוזן המזרח ורוזן הצפון, ומשמאלו ניצבו רוזן הדרום ורוזן המערב.
לורד ארד הרים את ידיו "שקט!" צעק. הדיבורים פסקו, אבל עדיין נשמעו התלחשויות קלות. לורד ארד צעק שוב "ש-ק-ט-!" צעק "וגם לא ההתלחשויות האלה" צעק.
דבריו עשו השפעה קלה בלבד, ולכן הוא החליט לדבר, "אבירי היקרים!" אמר. מסתבר שלמשפט זה, היו יכולות קסם, הכל השתתקו "נכשלנו!" אמר ארד "משימתנו הייתה לשמור על השלום, אבל נכשלנו, והמלחמה בין הדרום לצפון מוכיחה את זה. המקום היחיד שבו בני עמים שונים ותרבויות שונות, חיים בשלום, זהו כאן! הדרך היחידה לשלום היא שבמקום שעל כל חבל ארץ ישלוט שליט אחר, על כולם ישלוט אותו שליט!" צעק ארד "אני מקווה שהבנתם את דברי! אנו עומדים לכבוש את כל אוודל וליצור תרבות חדשה. המורכבת מתרבות הצפון, הדרום, המזרח והמערב!!" שאג "ואז כשאוודל תהיה בידינו, נצא למסע כיבושים בכל העולם! ארנוס, אי הברזל, הארץ-שמעבר לים ורצועת הקרח, כולם היו תחת שלטון יחיד! גם אם בדרך היו מלחמות רבות, זה הרי מחיר פעוט לעומת השלום הנצחי שישרור כאן ובכל העולם" אמר ממרומי המרפסת. הוא הניף את אגרופו באוויר וצעק "יחי השלום!"
החיילים הניפו גם הם את ידיהם באוויר באגרוף.
"יחי השלום!" נשמעה צעקה מאלפי פיות.
"יחי השלום!"
"יחי השלום!"
"יחי השלום!"