ריקוד החרבות: פרק עשירי
אז…. הפרק הזה בא באיחור, ואל תתלוננו, אתם, (לפחות ספיר) ביקשתם את זה.
דרך אגב, ברגעים אלה ממש, פרק 9 עובר עריכה יסודית, מפני שאמרתם(גם כן ספיר) שהוא לא אמין מספיק, אגב הוא יצא כזה בגלל שהגבלתי את עצמי לשלושה עמודים בגוגל דוקס על גודל 14, אבל בגלל ששברתי את הכלל הזה בפרק הנוכחי, אני מתכנן לעשות ככה גם בפרק 9. (אני לא עומד במגבלות של עצמי:( )
בכל מקרה, אם יש לכם דקה אחרי שגמרתם לקרוא (ולדרג), אשמח שתגידו איזה נקודת מבט אתם מעדיפים, (כדי שאני אדע פרקים אני צריך לכתוב) סאמיקר, ארוול, קלגר, או דרנל.
אז הנה הפרק.
-פרק עשירי-
תחנת הגבול הצפוני-מערבי, הייתה מקום משעמם למדי, הפונדק הקרוב היה מרוחק בעשרה קילומטרים צפונה, וחוץ מכמה עוברים ושבים, לא הייתה כאן תנועה רבה.
וזאת הייתה הסיבה שאנלרד השומר גבול, התמלא התרגשות כשראה פרש חמוש המתקרב לעברו, "מה מעשיך כאן?" שאל את הפרש, "אני מעוניין להגיע למשעול שלג" אמר סאמיקר "ומי אתה? אם יורשה לי לשאול" אמר אנלרד. "קפטן סאמיקר לאנרסל" אמר סאמיקר, "צפוני טהור" הוסיף כדי לשמור על כבודו.
אנלרד נכנס לביתן קטן ויצא ממנו אוחז ספר קטן, שעליו רשום 'אזרחי הצפון'. "סאמיקר, תן לי לבדוק.." אמר אנלרד "מ"ם, נו"ן סמ"ך… סאמיקר אלוורד, סאמיקר דרלק, והנה! סאמיקר לאנרסל" אמר בחדוות ניצחון, "אבל יש רק בעיה קטנה אחת" אמר אנלרד "לפי העדכון האחרון, אתה מת!"
סאמיקר תהה אם זהו איום על חייו או בדיחה גרועה.
"מה זאת אומרת אני מת?" שאל סאמיקר,
"אנשים ראו את הגופה שלך" אמר אנלרד,
"לא ראו שאני נושם?" שאל סאמיקר,
"אנשים ראו את כל המחנה שלך מלא גופות, ולפי זה, כל מי שהיה שם הוא מת" אמר אנלרד "הודענו לאשתך ולחברים שלך" הוסיף.
"ואם יורשה לי לשאול" אמר סאמיקר "איך אתה, בתחנת גבול נידחת, יודע על כל זה כל כך מהר?" שאל.
"כל הזמן אני מקבל יוני דואר" ענה "על לידות ופטירות של אנשים, הם מגיעות שלוש בכל יום בממוצע" אמר אנלרד, "ואני צריך לעדכן את הספרים כל הזמן, וזו מלאכה מייגעת מאין כמוה" הוסיף במרירות.
"בסדר" אמר סאמיקר "ונניח שראו את הגופה שלי, למה לא ווידאו שאני מת?" שאל "שלחו עגלות לאסוף את הגופות ולוודא מוות ודברים משעממים כאלו" אמר אנלרד,
"ואיך אתה יודע את זה?" שאל סאמיקר,
"הם עברו כאן" אמר אנלרד "אם אתה באמת סאמיקר, היה עדיף שתישאר בצפון בקיץ. החום של המערב המס לך את חוטי ההיגיון" אמר אנלרד.
"בכל מקרה, אני יכול לעבור?" שאל סאמיקר,
"לא" אמר אנלרד "אני לא יכול לתת למישהו שנרשם כמת לעבור כאן, עד שהוא לא יוכיח שהוא באמת הוא," אמר אנלרד,
"תביא את אשתי, היא תכיר אותי" אמר סאמיקר,
"רעיון יפה" אמר אנלרד "אבל ישנה בעיה ק-ט-נ-ה" אמר, מדגיש את המילה האחרונה בלשון מליצית.
"ו-מ-ה-י" שאל סאמיקר באותה לשון.
"ישנו עוצר מוחלט על משעול שלג!" אמר אנלרד "אתה לא יכול להיכנס אלא אם כן אתה מביא מזון, וגם במצב זה אתה צריך אישורים מהסוג המחמיר ביותר. ואתה לא יכול לצאת, אלא אם כן אתה חייל שנשלח…" אמר אמר אנלרד ונעצר "הא הנה אחת" אמר כשיונה חומה שמכתב קשור לרגלה, התעופפה לכיוונו.
"הנה אחת מה-מה…?" שאל סאמיקר.
"יונה!" אמר אנלרד והתיר את המכתב מרגלה, "אם במקרה בורכת ביכולת הר-א-י-ה, אתה יכול לראות שזו יונה!" אמר לאט כמנסה להסביר לפעוט קשה תפיסה,
"אני רואה שזו יונה" אמר סאמיקר ברוגז קל "אבל מה המכתב שלה?" שאל סאמיקר.
"תגיד, מה עוד למדת מהמערביים הפרוצים האלו שאתה מחטט בדואר של אנשים?" שאל.
"זה לא הדואר הפרטי שלך" אמר סאמיקר "הוא שייך לספרים שלך, יש עליו חותמת של השועל הלבן" אמר סאמיקר מתרץ את דבר השטות שלו. אפילו שקול פנימי קטן אמר לו ששום תועלת לא תצמח לו מהתחפרות בשקר, כאשר הוא נושא ונותן על מעבר.
"צדקת" אמר אנלרד "זה הודיע לי שאלרד, לא לא הנסיכה, אלרד אחרת. מתה" אמר אנלרד "יש לנו שמות דומים, לי קוראים אנלרד" אמר.
"שמות דומים והכי נפוצים" אמר סאמיקר "כל גבר שלישי נושא את השם אנלרד, וכל אישה רביעית קרויה אלרד*" אמר בעצבנות "אני יכול ללכת?" שאל.
"אני נותן לך ללכת בתנאי אחד," אמר אנלרד "שתמסור את המכתב הבא" אמר ונכנס לביתן ויצא לאחר מספר דקות, אוחז מעטפה שנחתמה בחופזה, "ללורד של טירת קלשון אבן" אמר והושיט לו את המכתב. "אחרת" אמר בחיוך נבזי "'קצוץ לג'לי נוזלי ואדמדם' יהיה תיאור עדין של גופך" אמר באותו חיוך זדוני.
"קלשון אבן?" שאל סאמיקר, מבחינתו 'קלשון אבן' הייתה עוד נקודה במפה לצד הרבה נקודות באזורה, וכשניסה להיזכר במידע עליה, או באיזה מרחק היא מדרך המלך, המידע ברח בצחקוק לאותה נקודה איומה ונוראה במוח שכשמנסים לחשוב באמצעותה, מרגישים ייאוש מהסוג שמרגישים כאשר מאבדים כסף שעמלת עליו בעשר אצבעותיך.
"יש לך איזה שהם הוראות הגעה לשם?" שאל. "או איך היא נראית?"הוסיף.
"אתה לא יודע איך קלשון אבן נראית?" שאל אנלרד כלא מאמין.
"לא" ענה סאמיקר. הוא מעולם לא נדרש לשרטט תוכנית אסטרטגית לקלשון אבן, ולכן היא נשארה ככתם דיו בחלק המערבי-דרומי של מחוז הצפון. היו אמנם מפות מצוירות, שהציגו את הטירות כפי שהם היו במציאות, כמובן בקנה מידה קטן בהרבה. אבל הן היו יקרות מדי לארנקו הדק של אסטרטג, והן נשארו כשטיחי קיר ענקיים בטירותיהם של בני האצולה.
"קלשון אבן מורכבת משלושה מגדלים, השניים בצדדים הם באותו גובה וזהים בצורתם" הסביר אנלרד, "והמגדל האמצעי גבוה מהם, מכאן השם, 'קלשון אבן'. אתה תראה אותה לשמאלך לאחר יום רכיבה אחד, קשה לפספס אותה" אמר אנלרד,
"בסדר, אני יכול ללכת?" שאל סאמיקר, הוא הרגיש שאם אנלרד יעכב אותו עוד דקה, הוא יאלץ לשסף אותו, למרות שמבט חטוף על שריריו של אנלרד, הבהיר לו מי היה המנצח אם הוא יניף עליו את חרבו, גם אם סאמיקר יישאר על הסוס.
"כן" אמר אנלרד. סאמיקר הדהיר את סוסו לעבר השער שחציו הצפוני, קשת מאבני גרניט אפורות, וחציו המערבי מורכב משני עמודי אבן לבנים, בסגנון מערבי**, שאבן ארוכה ומלבנית הונחה עליהם.
"חכה!" צעק לפתע אנלרד, סאמיקר בלם את סוסו מתחת לקמרון הקשת, "כן, מה אתה רוצה?" אמר, הייתה לו הרגשה שהוא מוכן למכור את ראנד כדי ללכת כבר, הרגשה שמילאה אותו חלחלה.
"לטובתך, הייתי מיעץ לך להגיע למקום יישוב לפני חצות היום" אמר אנלרד.
"למה?" שאל סאמיקר, באגדות תמיד חצות ה-ל-י-ל-ה הייתה שעה מסוכנת, לא חצות היום. וסאמיקר עבר בתחנות גבול מספר פעמים בחייו, ומעולם לא הזהירו אותו להגיע למקום יישוב לפני חצות הלילה.
"ולמה אם יורשה לי לשאול?" שאל סאמיקר.
"יש תקיפות של בני הדרום, בשדות הדרומיים יותר של מחוז הצפון" אמר אנלרד, "אומרים שהתקיפות האלו מלוות בכוח לא טבעי" אמר בלחש, כמשתף בסוד אישי של אחד מקרוביו, "אנשים נטולי ראש, סימנים מחרידים באדמה החרוכה של השדה, ומעל לכל…" אמר אנלרד והנמיך את קולו עד שכמעט ולא נשמע, " ישנן רוחות רפאים מפלצתיות" אמר בקול שניסה להיות מפחיד, אבל יצא סתם מוזר, אבל למרות הקול המטופש והרעיון האידיוטי, סאמיקר חש צמרמורת עוטפת אותו מכף רגל ועד ראש.
"בסדר" אמר לאנלרד, מנסה להסתיר את הפחד שקינן בו, תחת מסווה של קול בטוח, "אני לא אסתובב בחוץ, בחצות היום" אמר. אנלרד שלח לו חיוך מעודד, ופינה לו את הדרך.
סאמיקר הדהיר את סוסו לכיוון צפון, השיחה עם השומר הותירה אותו מבולבל, אבל הוא הבין ממנה דבר אחד:
הדרך הביתה, תהיה ארוכה ממה ששיער לעצמו.
__________________
*אנלרד פירושו, איש צפוני (אנל – איש\גבר, רד – צפון) על בסיס זה, אלרד היא אישה צפונית.
** יווני – רומי בשבילכם.
תגובות (3)
*יוני דואר. הם מגיעות שלוש בכל… – הן מגיעות (אני לא חושבת שיש יונה בזכר, בכל מקרה, זה פשוט זה קפץ לי בעין)
*אנלרד “יש לנו שמות דומים, לי קוראים אנלדר” אמר,
“יש לנו שמות דומים, לי קוראים אנלרד” אמר. – יש סיבה למה זה מופיע פעמיים? בטעות?
אני חושבת שאם אני הייתי סאמיקר הייתי מתעקשת להישאר בשער עד שיביאו את דרנל. מצד אחד הוא טוען שאני מת ולא יכול להעביר אותי, מצד שני מנסה לחלטר אותי כשליח? לא תודה, הרגע ניצלתי ממוות ורכבתי על סוס, אני גמור ועייף.
אבל זה רק דעתי, אולי לסאמיקר לא אכפת.
בכל אופן, אפשר לראות שיפור בפרק ובעריכה. כל הכבוד.
זה גם תמיד נחמד כשהפרק ארוך (שוב, לדעתי)
תכתוב פרקים מאיזה נקודת מבט שאתה רוצה🙂 כולנו משוחדים כקוראים לדמויות אהובות יותר ואהובות פחות.
פרק יפה. בהצלחה לסאמיקר.
תהיה בריא, יש לך מלא שגיאות כתיב.
הסיפור מסופר בצורה שטחית מדי, ללא רגש.
ממליץ לך לשנות את חלק מהשמות שקשים להגייה, ולא אותנטים
כל-כך, נשמעים קצת כאילו שינית אותיות בשמות של דמויות מספרים שקראת.
"אנלד" קשה נורא להגייה, לא נשמע טוב.
אשמח שתפרט אילו שגיאות יש לי, כדי שאוכל לתקן.